שבוע אחרי קיסרי חירום ראשון, דימום מסיבי והופנתי עם אמבולנס לבית חולים הדסה עין כרם, נותחתי במיידי ביצעו גרידה לשם ניקוי והפסקת דימום.
האם זה מצב הגיוני ונפוץ שמגיעים עד כדי דימום מאסיבי אחרי ניתוח קיסרי שגרתי??
מוסיפה שלא היה שארית שליה - כתוב בדוח - ״הוצאו קרישי דם״ אך הם בטח בעקבות עמדון והנזילה המסיבית של הדם.
הרופאים לא מגדירים לי את הבעיה באופן נחרץ, אחראי על חדרי לידות להשערתו אמר שאולי פצע ברחם שנפתח.
לא מבינה איך אפשר לא להגיע לתשובה חד משמעית ומתלבטת אם הייתה אולי רשלנות רפואית. הגעתי לפורום שלכם אחרי המלצות בפייסבוק ואני מבקשת לשמוע חוות דעת של עורך דין שמומחה לתביעות רשלנות רפואית.
כדי להעריך אם הדימום לאחר הניתוח הקיסרי הוא בשל רשלנות רפואית צריך יהיה לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם רופא גניקולוג.
לא כל סיבוך או תוצאה בלתי רצויה הינה בהכרח תוצאה של רשלנות רפואית.
יש לקחת בחשבון כי אם לא נגרם נזק קבוע הרי שמבלי להקל ראש בסבל הכרוך במקרה ובסכנה בה עמדת היקף הפיצוי גם אם תוכח התרשלות לא יהיה גבוה יחסית.
אז אלמה שלי, היא ילדה הפתעה (הפתעה הכי מדהימה שיכולתי לבקש). ילדה חמישית, שהגיעה אחרי כמעט 7 שנים מהילד הכי צעיר, כאשר כל ארבעת הילדים הגדולים שלי, בהפרשים של שנתיים וקצת.
את כל הילדים שלי ילדתי בלידה רגילה, כאשר את הרביעי שלי ילדתי בלידה פעילה, ללא אפידורל, ביות מלא ואפס הפרדה. לידה מדהימה שזכורה לי כמו אקסטזה. וכאשר גיליתי על הריון חמישי, ידעתי שזאת בדיוק הלידה שאותה אני רוצה לשחזר. אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד.
בשבוע 32 גיליתי שהתינוקת במצג עכוז, אבל עוד הייתה תקווה שתתהפך. לקראת שבוע 35 התחלתי לעשות כל מיני טיפולים טבעיים שיעזרו לה להתהפך באופן טבעי, אבל כלום לא עזר. הבנתי שאני הולכת לקראת לידת עכוז (טבעית, כמובן) והתחלתי לברר על רופאים שמבצעים לידה כזאת בתל השומר.
בשבוע 37+2 חזרתי מעבודה וראיתי שיש לי כתם גדול של דם טרי על התחבושת. יום לפני גם ציינתי בפני בעלי שמשום מה אני חשה פחות תנועות מהרגיל, אבל לא ייחסתי לזה משמעות יתרה. בכל מקרה, החלטתי ללכת להבדק. מפה לשם, אחרי מוניטור שהראה על כמה ירידות דופק, אישפזו אותי במחלקת הריון בסיכון בתל השומר.
בכל הזמן הזה שאני מאושפזת, דיברתי רק על דבר אחד: לידת עכוז טבעית, אמנם בחדר ניתוח כפי המקובל ולא בחדר לידה טבעי, כפי שרציתי כל ההריון, אבל עדיין, טבעי זה טבעי. אך גם כאן הייתה הפתעה, כי הקטנה אפילו לא הייתה במצג עכוז, אלא במצג רגליים, בגלל שיליה נמוכה.
אחרי שלושה ימי אישפוז, קיבלתי את הבשורה שהוותה בשבילי סטירת לחי הכי קשה שיכלתי לדמיין. במקום לידת עכוז טבעית, הרופאים הבכירים במחקה החליטו שאני עוד באותו הערב, הולכת לניתוח קיסרי. הרגשתי כאילו נתנו לי בוקס בבטן. כאילו הגוף שלי בגד בי ואני כבר לחלוטין לא שולטת במצב.
פשוט בכיתי. כל התוכניות על לידה טבעית רגילה, שהפכה ללידת עכוז טבעית , הפכה ללידה בניתוח קיסרי.
הסיבה לכך הייתה השילוב של מצג רגליים, דימום, ירידות דופק, ירידה בתנועות ושיליה נמוכה, מה שלא השאיר להם ברירה אחרת, חוץ מאשר ניתוח קיסרי (שאגב, בדיעבד התברר כתחילתה של הפרדות שיליה כאשר המים שנשאבו במהלך הניתוח היו מלאים בדם).
ביקשתי שהניתוח יעשה ביום למחרת וכך היה.
אמנם הכל עבר בשלום, אבל ההחלמה מהניתוח הייתה לא פשוטה עבורי. הכאבים שאחרי הם כאבים חזקים ולקח לפחות שבועיים עד שחזרתי לתפקד בצורה המינימלית, של לקום מהמיטה בלי כאבים או לעשות כל פעולה אחרת בלי שיכאב לי כל כך.
העדפתי ללדת עוד 20 לידות רגילות (אני מגזימה, כן?..חח) ולא לידה קיסרית אחת! אבל המטרה קידשה את האמצעים ולכן שלום התינוקת ושלומי, היו קודמים לתוכניות שתכננתי.
כך שהיום אני יודעת, שהכל אפשרי. גם אם הגוף שלי יודע ללדת ארבע פעמים בצורה טבעית, לפעמים יש הפתעות וצריכים לקבל אותן באהבה ובהבנה.
אבקש לשמוע את חוות הדעת המשפטית שלך על הטיפול הרשלני שעברתי וממנו אני סובל עד עכשיו. עשו לי טיפול הקצעת שורשים במרפאת שיניים מוכרת במרכז תל אביב.
בזמן הטיפול שבוצע על ידי רופאה ותיקה ואסיסטנטית שהיתה עדה לאירוע, השתמשה הרופאה בכלי מתכת שמסיבה ממש לא ברורה נשבר בתוך הפה שלי ופצע אותי.
בעקבות הפציעה האומללה נגרמה לי פגיעה מאד חמורה בתוך הפה כולל העובדה שאיבדתי שן טוחנת, מה שאומר שכעת עלי לעבור השתלת שיניים לתיקון הנזק. מעבר לזה נגרמו לי חתכים בשני מקומות בפה והיה לי דימום מאסיבי.
האם אני יכול לתבוע על רשלנות רפואית את הרופאה שעשתה את הנזק? איך החוק מתייחס למקרה כזה? ברור לי שזאת לא תביעת פיצויים של מיליונים ועדיין, נפגעתי בטיפול שיניים ואני רוצה לקבל פיצויים שבטח מגיעים לי לאור הנזקים שנגרמו לי.
על פניו נראה כי המקרה בהחלט מצדיק בירור רציני, העובדה שמכשיר נשבר במהלך הטיפול אינה מלמדת אוטומטית על התרשלות בטיפול ואולם עדיין כאמור המקרה והנזק בעקבותיו צריכים להיבדק בעין מקצועית. מציע שתפני לפגישת יעוץ עם עורך דין בעל נסיון בתחום הרשלנות הרפואית להערכת המקרה.
בגללצרשלנות של רופא הנשים הפרטי שלי ובהמשך בבית חולים איכילוב, ובשל איחור בטיפול בתסביב שחלה, איבדתי את השחלה. הבנתי שאפשר להגעש תביעה בבית משפט ולקבל פיצויים. רציתי לדעת אם יש לכם עורכי דין שמתמחים בתביעות כאלה וכמה פיצויים מקבלים על אובדן שחלה בגיל 26 בשל רשלנות רפואית.
את מוזמנת ליצור עמנו קשר טלפוני ליעוץ פרטני בנוגע למקרה המתואר של אובדן שחלה בשל התרשלות בטיפול. כדי להעריך בצורה רצינית את סיכויי התביעה ואת היקף הפיצוי נזדקק לנתונים נוספים.
בלידה הראשונה (2016) היה לילד פרע כתפיים בגלל שהיה במשקל גבוהה והרופאים לא שלחו אותי לניתוח קיסרי משום מה. לא נותר לו נזק תודה לאל והכל הסתדר. בחודש יוני 2019 ילדתי בבית החולים רמב"ם בחיפה פעם שניה. הפעם הלידה הסתבכה בגלל כל מיני דברים שאני לא ממש מודעת להם עדיין, ובין השאר, שוב היה תינוק במשקל גדול יחסית והפעם נגרם לו פרע כתפיים וכנראה שישאר נזק בכתף ימין וביד ימין. הרופאים עדיין לא בטוחים כי הילד קטן מאד, אבל לפי דעה של מומחה בתחום האורטופדיה מתל השומר שהלכנו אליו פרטי, ישאר נזק לילד כנראה...
הרופא אמר שאחרי פרע כתפיים בלידה ראשונה הרופאים היו צריכים להיות מאד זהירים ואם ראו שיש סיכון גם בגלל המשקל של הילד, היו צריכים להפנות אותי לעשות ניתוח קיסרי ולא לקחת שום סיכון. זה לא נעשה.
השאלה מה דעתכם? האם יכול להיות שאנחנו יכולים לקבל פיצויים על רשלנות רפואית מבית החולים רמב"ם?
אכן מקרה של פרע כתפיים בלידה קודמת אמור להוות תמרור אזהרה בלידות הבאות מפני אפשרות של פרע כתפיים חוזר משום שהסיכון לפרע כתפיים הינו נגזרת הן של משקל התינוק והן של מבנה אגן היולדת.
כמובן שכדי להעריך אם הייתה במקרה זה התרשלות מצד הצוות המיילד והאם ניתן היה למנוע את הנזק צריך יהיה לבחון את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי בתחום המיילדות.
משרדנו טיפל ומטפל בתביעות רבות בנושא פרע כתפיים ואתם מוזמנים לפנות אלינו להתייעצות בנושא.
שלום לכולם הנושא הוא סקירת מערכות ושאלתי היא האם הכתוב "הממצאים הנמסרים למטופלת "תקינים או לא תקינים" מבוססים על שיטת הדמיה על קולית שאין באפשרותה לשלול לחלוטין מומים אנטומים או התפתחותים בעובר יש לפנות עם הבדיקה לרופא המטפל."
בסוף הבדיקה (סקירת מערכות) פוטר את הרופא מתביעה של רשלנות רפואית במצב שנצפה בשתי בדיקות בתאריכים שונים מסתמים תקינים וכשנולד העובר הצטרך צינתור עקב מסתם צר?
הכיתוב שציינת מופיע כיום במרבית פענוחי הסקירות. כיתוב זה אינו פוטר את הסוקר מאחריות להחמצת מומים או ממצאיים בסקירת מערכות אשר ניתן וצריך לאתרם בעת הסקירה.
אכן יש ממצאים ובעיות שונות שלא ניתן לאתר במסגרת סקירת המערכות ואשר לעיתים על מנת לאתרם יש לבצע בדיקות מיוחדות נוספות כמו MRI עוברי.
באשר לממצא אליו התייחסת במסתמי הלב אין לי לצערי דרך להשיב לך על בסיס מידע כה חלקי וללא בחינת התיעוד והתייעצות עם מומחה רפואי. את מוזמנת כמובן לפנות אלינו לקבלת יעוץ פרטני.
השאלה מתחום הרשלנות הרפואית, אולם עורכי דין אינם יכולים לענות עליה. אני ממליץ לך לפנות לעורך דין אשר עוסק בתחום הרשלנות הרפואית, אשר יפנה אותך למומחה בתחום הגניקולוגיה/ מיילדות. המומחה יוכל לייעץ אם קיימת עילת תביעה בגין התרשלות או לא.
ביוני האחרון ילדתי את בתי השניה באיכילוב, בניתוח קיסרי עם אפס הפרדה.
מכייון שלא ניתן להפריד בין הלידה הקודמת למה שעברנו בלידה הזו, אתחיל בתיאור של מה שהיה לפני כשלוש שנים בלידה הראשונה שלי.
בשבוע 35 הרגשתי ירידה בתנועות. הריון ראשון, היה קשה לקבל החלטה בניגוד לאינרציה החזקה שהכל בסדר, בסופו של דבר נסענו למוקד. שם נצפה דופק תקין אבל נשלחנו למיון כי העוברית נראתה סטטית. כשהגענו למיון הדופק ירד והובלתי לחדר ניתוח. התינוקת יצאה כבר כמעט בלי דם, עברה החייאה, קיבלה עירויים ונכנסה לטיפול שנקרא ״קולינג״ למשך 72 שעות בטיפול נמרץ ילודים. אני הייתי בהרדמה מלאה והתעוררתי בחדר ההתאוששות בלי לדעת מה קרה. רק אחרי כ-30 שעות, ביחד עם בן הזוג שלי והעובדת הסוציאלית של הפגיה, לקחו אותי לראות אותה. היא הייתה בתוך אינקובטור, עטופה במה שנראה כמו נייר פצפצים של מעברי דירה (זה הטיפול ״קולינג״), ומחוברת למכונות שעשו בשבילה את מה שמערכות הגוף שלה לא יכלו בשלב זה לעשות. כשנעמדתי לידה ואמרתי ״היי״ היא פקחה עיניים וגלגלה אליי את הראש הפצפון שלה. לי זה נראה הגיוני וטבעי לגמרי אבל כל מי שעמד לידי הזיל דמעה ורק בדיעבד למדתי על המצב הקליני שהיא הייתה בו וכמה שהתגובה הזו לא הייתה מובנת מאליה.
היינו שבועיים בטיפול נמרץ ועוד שבוע בפגייה.
כשיצאנו הבייתה התינוקת המופלאה הזו הייתה עצמאית מבחינה קלינית, אבל אף אחד לא ידע לאמוד את הנזק שנגרם למוח ואיך זה ישפיע על ההתפתחות שלה.
אף אחד גם לא ידע להגיד מה בדיוק קרה. התמונה הקלינית הייתה מבלבלת והיו כביכול סתירות בין מה שראו על התינוקת ומה שמצאו כשטיפלו בי. בשלב מסוים עזבנו את הניסיון להבין מה קרה ולמה, והתמקדנו בתא המשפחתי החדש שלנו.
צלחנו את השנה הראשונה, אני הייתי פוסט טראומטית, אבל עם הרבה עזרה התגייסנו למשימה ואחרי שנתיים הילדה התפתחה באופן תקין והפכה לפרח פורח שמח ומשמח.
בשלב הזה התחלנו לחשוב על הריון נוסף. היה לי קשה לדמיין את עצמי נכנסת לזה, אבל אז נזכרתי ברופאה שעשיתי אצלה את הסקירות בהריון הראשון. הרגשתי איכשהו באינטואיציה שיעשה לי טוב לראות אותה שוב. באנו אליה יחד, בן זוגי ואני, סיפרנו לה מה קרה והתגובה שלה העצימה אותנו ונתנה לנו תחושת ביטחון שקשה לכמת. האופן שבו היא התייחסה לתיאורים שלנו, הן העובדתיים והן התחושתיים והאינטואיטיביים - כחלק מהארוע הרפואי - השפה שהשתמשה בה, השילוב של הענייניות עם ההרגשה שאפשר להגיד לה כל מה שעובר לנו בראש - כל אלה עשו לנו הרגשה שהיינו כלכך צמאים לה. תחושת הכרה בכך שמה שעברנו היה ארוע נדיר ומשונה שראוי לחקור ולהעמיק בו, וגם שהסיכוי שהוא יקרה שוב כנראה זעום ובעיקר שמצאנו שותפה לדרך שהיא רופאה מקצועית וידענית.
מהר מאוד נכנסתי להריון - קצת מהר יותר ממה שהייתי מוכנה לו.
מייד כשגילינו באנו אל אותה רופאה, שהנחתה אותי איך להתנהל לאור ההריון הקודם וגם עשינו אצלה את הסקירות.
ההריון עבר באופן תקין ונקבע לנו ניתוח לשבוע 37 פלוס 5. כשהגעתי למתאמת הניתוחים האלקטיביים באיכילוב, היא הסבירה שההמלצה לגביי היא לקבוע את הניתוח בבוקר בגלל הסיכון, אבל אפס הפרדה מאפשרים רק במשמרת של אחר הצהריים. הייתי צמאה לחויה מתקנת ולרגע התלבטתי, אבל דיי מהר סיכמנו שלא לוקחים סיכון והולכים עם ההמלצה הרפואית.
בגלל המדיניות של בית החולים לא יכולתי לדעת מי ינתח. הייתי זקוקה מאוד לוודאות שתפחית את מידת המתח לקראת הניתוח. כמה ימים לפני התאריך המיועד הגעתי למה שנקרא ״טרום ניתוח״ שם קיבלתי את העלון של בית החולים שממליץ לנשים אחרי לידה להתייעץ עם העובדת הסוציאלית אם הן חשות דכדוך.
חשבתי לעצמי - אם אפשר אחרי, למה לא לפני?
התקשרתי וקבענו פגישה. סיפרתי את מה שהיה וביקשתי שמי שניתח אותי אז ידע שאני מגיעה שוב. היא הבטיחה שתיידע אותו וגם אמרה שתעשה מאמצים לברר ולהגיד לי מי הצוות ביום שלפני הניתוח. יום לפני הניתוח היא התקשרה, סיפרה שדיברה עם אותו רופא ושאחרי שסיפרה לו הוא אמר שהוא זה שינתח. התמלאנו התרגשות אבל כל הזמן אמרנו לעצמנו שגם אם זה בסוף לא יסתדר זה לא נורא.
הגיע יום הניתוח. הגענו למיון כבר בשש בבוקר לפי ההוראות. עשינו את כל ההכנות וחיכינו שייקראו לי לחדר ניתוח. הדברים התעקבו, היו ניתוחים דחופים והעלו אותנו לחכות במחלקה. חייכנו אחד לשניה במבט של ״יהיה בסדר״ ועלינו למקום המוכר שלמרות הזכרונות הקשים דווקא בכל פעם שביקרנו בו זה עשה לנו תחושה נעימה. במקרה ראינו אותו במסדרון. הוא זיהה את הבן-זוג שלי - ראיתי אותם ממרחק נפגשים בחום ואזרתי אומץ להצטרף. אז כבר עברנו לחיבוקים. העלנו זכרונות וסיימנו ב ״נפגש בחדר ניתוח״. בשלב הזה עדיין לא חשבתי שנזכה לאפס הפרדה. כשהכניסו אותי להרדמה נכנסתי למוד היפראקטיבי וכל הזמן דיברתי עם כל מי שבא איתי במגע. האח הראשי כנראה הרגיש שאני על הקצה וזרם עם זה תוך כדי שהוא מנתב את האנרגיות למקום חיובי של מצב רוח מבודח. מפה לשם הוא שם מוסיקה בחדר ואני חצי בצחוק שאלתי אם אפשר להזמין שיר לכבוד התינוקת כשהיא יוצאת. הוא ענה שבטח אבל לא הייתי בטוחה אם הוא ציני.
הכניסו את הבן-זוג שלי לחדר, המנתח הבכיר נכנס והניתוח התחיל.
ואז אחרי כמה דקות, האח הראשי שאל אם נרצה לראות אותה יוצאת, ושנינו ענינו שכן. הוא גלגל את השכבה האטומה של המחצה והשאיר רק שכבה שקופה. עוד דקה חלפה והמנתח הבכיר קרא לאח הראשי ואמר: ״שיר!״. השיר שבקשתי התחיל להתנגן, הם הוציאו אותה, אני הייתי בזוית שראיתי אותה רק כשכבר הייתה כולה בידיים שלהם אבל הבן-זוג שלי ממש ראה אותה יוצאת. התינוקת עברה לשניה אצל המיילדת ומייד הונחה על החזה שלי. השיר התנגן ברקע ושלושתנו בכינו בכי תמרורים.
האחות המיילדת שהייתה במשמרת בוקר התנהלה כהרגלה והניחה שמכאן ממשיכים לתינוקיה עד שאני אצא מהתאוששות. אבל הרופא היה אסרטיבי ודאג שלא יורידו ממני את התינוקת כמעט עד שכל הפרוצדורה הסתיימה. היא הייתה עם הבן-זוג שלי בחדר הבדיקות הקטן שסמוך לחדר הניתוח והובאה אליי לחדר התאוששות. זה לא נגמר שם, כשעברנו לחדר התאוששות הרופא המנתח הגיע בעצמו לוודא שהתינוקת איתי, וגם סיפר לאחיות שהיו בהשגחה על מה שעברנו בפעם הקודמת שגם הן יכירו את הרגישות.
כך התינוקת הקטנה שקראנו לה רז, נשארה איתי למעשה מאז ועד היום.
אחותה הגדולה הגיעה לפגוש אותה למחרת ועשתה טיול לפגייה עם אבא להגיד שלום.
חוויית הלידה הזו הייתה הרבה יותר מאפס הפרדה, זו הייתה חגיגה של ממש עם כוח ריפוי מעבר לכל מה שהעזנו לאחל לעצמנו.
אני בן 70 בריא לחלוטין ולפני שבועיים עשיתי טיפול חוטים בצוואר, אצל רופא עור ואסתטיקה נראה שלא היו כל בעיות ושזה עבר בהצלחה, ויש לי בסנטר מקדימה 2 בליטות של הגיל, ובקשתי מהרופא לעדן אותם, אז הוא הזריק לי מעט בוטוקס בשני המקומות, במרכז השרירי , ושיתק לי את השריר של השפה התחתונה, וגרם לי נזק נפשי ופיזי ודיכאון קשה, אני מתקשה בחיוך(מחייך כמו מסכה), באוכל, בדיבור,ובשתייה, אני מתרחק מאנשים,, נהרסו לי כל שמחת החיים, והתוכניות החברתיות בתקופה הזאת שנפגעתי ,ולא יודע מתי זה יסתיים ,לפי התייעצות עם עוד 3 רופאים בתחום נאמר לי שהשיתוק הוא זמני ויכול להתמשך בין 1.5-3 חודשים
סביר להניח שלרופא או לא היה מספיק ידע וניסיון , או שידע על הסכנות בהזרקה וחשב שלא יקרה כלום ,בכל מקרה בשני המקרים זאת הייתה רשלנות מצידו,
כי בסוף פגע בי, והחמור מכל הוא לא עדכן אותי לגבי הסכנות ולכן גם לא ביקש את הסכמתי להזרקה , הוא קיבל בעצמו את ההחלטה בלי לתת לי אפשרות לקבוע אם אני מוכן להסתכן או לא והכל מתועד בשיחות טלפון והודעות ווצטאפ,וחשבונית הטיפול עלה 2,000 ₪ , אני עדיין פגוע , והשפעת הבוטוקס לא עברה
השאלה שלי האם על נזק שלפי כל הדעות הנזק הוא זמני(מאוד מקווה) האם אני יכול לתבוע את הרופא בפיצויים על רשלנותו ועל עוגמת הנפש והסבל שעברתי וממשיך לעבור עד שהשפעת הבוטוקס תעבור ? , וגם מתוך העיקרון, שכיוון שהוא התרשל בעבודתו וגרם לי נזק הוא צריך לשלם על כך, וגם באיזה סכומים ניתן לתבוע? ומה הסיכויים להצליח בתביעה ? כלומר הכוונה תביעה על תקופת הסבל גם אם הנזק יעלם לגמרי.
תודה רבה
אין מניעה מלהגיש תביעה בגין נזק חולף ככל שמוכחת התרשלות מצד הרופא המטפל. הקושי הוא שאם מדובר בנזק חולף (בפרט כזה אשר לא גורם לנזק תפקודי הגורם להפסדי שכר) יש להניח כי היקף הפיצויים יהיה מוגבל למדי. יש לקחת בחשבון כי על מנת להגיש תביעת רשלנות רפואית יש לצרף חוות דעת רפואית של מומחה רפואי המבססת את טענת ההתרשלות וחוות דעת כזו לרוב יקרה למדי (לרוב מעל 10,000 ש"ח). כאשר סכום הפיצויים הצפוי מוגבל עולה שאלה של כדאיות כלכלית לכן של תביעה כזו.
קשה לי להעריך על בסיס הפניה בלבד אם יש אכן סיכוי סביר להוכיח רשלנות במקרה זה ומה היקף הפיצויים אולם כאמור להערכתי הזהירה מדובר בתביעה אשר יתכן שצריך יהיה לשקול אם יש כדאיות כלכלית להגישה נוכח העלויות הכרוכות בה.
כדי לקבל תשובות ודאיות תצטרך לפנות ליעוץ בפגישה עם עו"ד מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.
היי, לפני כשנתיים עשיתי בדיקת MRI במכון פרטי, כחלק ממעקב ביקורת אחרי החלמה ממחלת הסרטן. לאחר כמה שבועות הם שלחו לנו את התוצאות אשר היו שליליות לשמחתנו, ואמרו שאין זכר למחלה ואין צורך בשום טיפול.
כעבור חודש שלחנו את אותו צילום ה- MRI לבית החולים שבו אני מטופלת, והתשובה (הנכונה) שלהם הייתה חיובית.
כלומר, שיש חזרה של המחלה, ויש צורך בטיפול מיידי.
האם יש פה רשלנות רפואית מצד המכון הפרטי עם התשובות השגויות, יש מה לעשות עם זה?
כדי להעריך אם מתן התשובה השגויה הינה רשלנות יהיה צורך לקבל חוו"ד של מומחה רפואי בתחום הרדיולוגיה.
חשוב להבין כי במקרה זה מאחר ולמרבה המזל לא נגרם נזק שכן בסופו של דבר ניתנה תשובה נכונה תוך פרק זמן קצר הרי שספק אם יהיה טעם בתביעת רשלנות רפואית.
לפי הדין בישראל פיצויים ניתנים על נזק שנגרם בשל התרשלות ואם נזק זה נמנע, גם אם בזכות אחר, הפיצויים אם בכלל יהיו מינוריים. לא ניתן פיצוי על עצם ההתרשלות או על האפשרות של גרימת נזק.
בכל מקרה כדי להעריך את המקרה באופן רציני ויסודי כמובן יש צורך ביעוץ משפטי מסודר בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.
אז אומרים... סיבוכים בלידה כמו שהיו לי, לא שמעתי אף פעם. וכן, זאת היתה לידה שניה.
יום לפני הלידה באתי לבדיקה וגילו שיש לי מיעוט מי שפיר הרופא אמר לי תחזרי למיון יולדות להפעלה בשבוע 38+3 ימים. יום למחרת הרופאה עושה לי בדיקה אין פתיחה ומחיקה 50% והוחלט להחדיר בלון.
בשעה 17.00 מחדירים לי בלון מרוב כאב עז ביקשתי משכך כאבים. בשעה 23.00 מוצאים לי את הבלון ובשעה 05.00 בבוקר נתנו לי פיטוצין התחילו עם מנה של 10
אחרי שעתיים מוסיפים לי מנה עוד 10 ואז פתאום ירידה בדופק העובר (שמעתי את אנשי הצוות מדברים על מצוקה עוברית ועוד כל מיני דברים מלחיצים).
בגלל הירידה הורדו את המנה ל10 במקום 20 וכך הלאה... ירידות עליות בתוצאות המוניטור העוברי, עד שבאה רופאה לבדיקה ואמרה לי יש פתיחה של שלוש ונמשיך איתך לאט עם מינון של פיטוצין נמוך יקח זמן אבל תלדי לידה רגילה.
בשעה 15.00 יום שישי החלפת משמרת באה אחות אומרת לי יש מצב לקיסרי בעלי אמר בשום פנים ואופן לא קיסרי 15 דקות אחרי שבעלי הלך לבית להיות עם הבת שלנו באה אחות הגדילה את המינון של הפיטוצין ל30 שאלתי אותה מה את עושה
הרופאה אמרה לי שנשאר ככה ואחות עונה לא עכשיו לא מורדים ממנה של 30
ירידה בדופק העובר ואחרי חצי שעה באה הרופא ואומר לי את הולכת לניתוח חירום.
מתקשרת לבעלי ומודיעה לו.
נכנסת מיד לצורך ניתוח קיסרי - הכל עבר בסדר מעברים אותי לחדר התאוששות בעלי ראה שהכל בסדר הלך לילדה שבבית אמא שלי נשארה איתי.
מתעוררת ורואה לחץ דם נמוך ודופק 160 פיתחתי שוק אמא שלי נכנסת לחדר התאוששות רואה אותי והתחילה לצעוק היא כחולה יש לה דימום אחרי בדיקת אולטרה סאונד ראו שיש לי דימום פנימי בבטן אמא שלי מתקשרת לבעלי שיבוא דחוף עד שבעלי לא הגיעה לא נגעו בי.
בעלי הגיעה ואמר לרופאים למה אתם מחכים נכנסתי שוב לניתוח ומתברר שיש לי קרע בעורק השמאלי ברחם.
יוצאת אחרי ניתוח עדיין מורדמת ומונשמת ויאללה עוד ניתוח תפרו לי בטעות את האורטר שזה שופכן של השתן ועל הדרך החייאה...
יצאתי מניתוח מתעוררת בטיפול נמרץ צינור בתוך הווריד הראשי בצוואר ומונשמת מקבלת כל יום מורפין הבטן נפוכה ועכשיו בדיקת CT
בסיטי אני צריכה לשתות מים עם נוגדן מקיאה הכל באה אחות דחפה לי בכוח שני כוסות למרות שאני מקיאה.
עברתי את בדיקת סיטי יש לי חסימה במיעי משחררת מטיפול נמרץ אחרי 8 ימים
למחלקת יולדות עושים ברית לנסיך בבית החולים.
אחרי הברית עלה לי החום ל39 מעלות שבוע ימיים אני עם חום ועכשיו עוד ניתוח רביעי יש לי זיהום בבטן קרישי דם מזוהמים משתחררת הבית.
אחרי שבועיים פינוי באמבולנס לבית החולים ועמנואל שלי הקטנה רק בת 4 רואה איך מפנים את אמא בוכה צועקת ועוד אישפוז של 10 ימיים לרואה את הילדים אסור לי כי יש לי חומר רדיו אקטיבי גילו שיש לי זיהום ברחם ופתאום הרחם שלי קדמי כש כל החיים שלי היה לי רחם אחורי וגם מבשרים לי שהרחם הזה לא יכול להכיל הריון.
ברוך ה' יש לי את שני קטנים שאני מטורפת עלהם עמנואל בת 4 ואביאל בן 4 חודשיים אהבת חיי.
מקווה להחלים לגמרי מכל מה שעברתי. יקח עוד זמן להבין אילו נזקים נגרמו לי בגלל כל הסיבוכים האלה. אני מבקשת לשמוע את דעתכם על הסיפור ההזוי שלי.
כדי להעריך אם הנזק שנגרם לרחם בעת הלידה הינו תוצאה של התרשלות בטיפול יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ממהלך הלידה ולהתייעץ עם מומחה רפואי בתחום המיילדות והגניקולוגיה.
הצעד הראשון אשר אני ממליץ עליו הוא פניה לעורך דין מנוסה בתחום שיוכל לסייע לך באיסוף התיעוד בצורה מסודרת ובהפניה למומחה הרפואי המתאים ביותר.
את מוזמנת לפנות למשרדנו אשר עוסק בתחום הרשלנות הרפואית בתחום המיילדות מזה עשרים שנה ועובד עם המומחים המובילים בתחום.
כשהייתי בהריון ניגשתי לרופא משפחה עם בעיה של בצקות בידיים, רגליים ופנים (משהו שאי אפשר היה לפספס...) והתלוננתי על כך שאינני מרגישה את אצבעות ידיי, (בדיעבד התברר לי שזה אחד מהתסמינים לרעלת הריון) הרופא אמר שזה משהו שקשור למערכת עצבים, נתן לי הפניה לבדוק את זה, אמר שכנראה אצטרך ניתוח בידיים.
הרופא לא הסתכל אפילו על תוצאות בדיקת דם שעשיתי, שגם בבדיקה נראו תסמינים לרעלת והוא גם לשניה לא חשב להפנות אותי למיון, רק דיבר על בעיה במערכת עצבים.
יום למחרת התאשפזתי עם חשד לרעלת הריון והייתי מאושפזת עד הלידה.
האם זו עילה לתביעה? מרגישה שזו לגמרי רשלנות רפואית! האם יש לכם ניסיון בתביעות בגלל רעלת הריון שלא טופלה כמו שצריך?
על פניו נראה כי אכן הטיפול שניתן אכן מעורר סימני שאלה שכן נראה שהיו סימנים לרעלת הריון שלכל הפחות היה מקום להמשיך ולבררם. חשוב לדעת כי בתביעות רשלנות רפואית בישראל הפיצוי ניתן בגין התרשלות בטיפול אשר גרמה לנזק.
במקרה שתיארת אני מבין שנזקקת לאשפוז אך יש להניח כי גם אשפוז מוקדם יותר היה מסתיים באשפוז. לא ציינת האם חלילה נגרם נזק לעובר ולנקודה זו חשיבות לגבי ההחלטה אם יש מקום לשקול תביעה במקרה זה.
מציע לערוך יעוץ רפואי מסודר עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית להערכת המקרה ואפשרות ביסוס תביעה.
אמא שלי כבת 60, אובחנה כנפגעת עבודה בשל תסמונת התעלה הקרפלית. היא קיבלה את מה שמגיע לה מהמוסד לביטוח לאומי ולפני חודש וחצי עברה ניתוח בבית חולים מוכר במרכז הארץ. התברר בדיעבד כי בזמן הניתוח הרופא פגע בעצב בשורש כף היד שלה וגרם לה למה שנראה כנזק בלתי הפיך - כזה שלא ניתן לתקן בניתוח חוזר.
אמא סובלת מכאבי תופת, לסירוגין, והופנתה למרפאת כאב בגלל הפגיעה. מעבר לכך, יש לה בעיה רצינית מאד להפעיל את כף יד ימין (זאת היד הראשית שלה) והמצב עדיין לא ברור לגמרי.
מה שבטוח, שנגרם נזק חמור ובלתי הפיך.
רציתי לדעת כמה דברים:
1. איך מוכיחים רשלנות רפואית במקרה כזה, בהתחשב בכך שאמא חתמה על הסכמה לניתוח לפני הניתוח?
2. האם זה נחשב נזק סביר בניתוח כזה, בהתחשב בעובדה שבכל ניתוח יש סיכונים ויכול להיות שיש לרופא הגנה מפני תביעת פיצויים על הנזק שגרם?
3. האם למשרד שלכם יש ניסיון בייצוג תובעים במקרים דומים, שבהם נגרם נזק עיצבי בשורש כף היד של מנותחת?
כדי להעריך אם הנזק שנגרם לאמך בזמן הניתוח בשורש כף היד הוא סיבוך שעלול להתרחש ואינו נובע מהתרשלות או שמא מדובר בסטייה מסטנדרט רפואי סביר יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי בתחום כירורגית כף יד.
החתימה על טופס ההסכמה לניתוח (אשר יש גם לבחון מתי נערכה ובאילו נסיבות) רלבנטית לסיבוכים סבירים שיכולים להתרחש אך אינה פוטרת את המנתח והמערכת מאחריות אם הנזק נגרם בשל התרשלות בניתוח.
טיפלנו בעבר במקרים דומים ואתם מוזמנים לפנות אלינו לצורך קבלת יעוץ פרטני.
שבוע 37 בדיקה שגרתית אצל הרופא אומר הערכת משקל גבוהה ויש לשקול זירוז בשבוע 39.
מגיע שבוע 39 אני ובעלי מתרגשים עולים לבית החולים עם כל הציוד הערכת משקל לא גבוהה מספיק לזירוז ונשלחים חזרה הביתה.
נאמר לי להגיע להערכה נוספת אחרי כמה ימים וכך היה - נוסעים לבית חולים הערכת משקל לא גבוהה מספיק ונשלחת חזרה הביתה בפעם השניה עם הוראה להגיע בשבוע 40 אם לא אלד.
מגיעה בשבוע 40 לבית החולים בידיעה שהולכים לסובב אותי הביתה והפעם את הציוד השארתי בבית אחרי שבעלי אמר שחבל שאנחנו סוחבים כל הזמן מלא דברים ואני הקשבתי לו (כן חכמה שכמותי)
מגיעה לבית חולים עושה מוניטור עוברי שמעורר חשד ובדיקת אולטראסאונד שמראים שכנראה יש האטה בדופק, ממשיכים עם הבדיקות ומסתבר שיש מיעוט מי שפיר וחייבים להתחיל בתהליך הלידה במיידי על מנת ל מנוע מצוקה עוברית חמורה.
בעלי כמובן נוסע לבית להביא את הציוד שלא הבאנו.
מתחילים פיטוצין מנה אחת עובר קליל אין התקדמות ומכניסים בלון.
אחרי 24 שעות הבלון נופל מעצמו באמצע הלילה מתקשרת לבעלי כולי בהתרגשות ולאחר בדיקה מודיעים לי שאין פתיחה ואין התקדמות ואני חוזרת לישון.
בוקר למחרת מחברים אותי לפיטוצין למנה שניה ולאט לאט מתחילים צירים חלקם מורגשים חלקם פחות עד שמגיע רגע שמתחיל טיפה לכאוב ואני מחליטה לקרוא למיילדת.
המיילדת נכנסת רואה אותי שלווה מדי (לטענתה) ומחליטה שכנראה לא מספיק כואב לי כדי לבדוק ויש להמתין.
כולי מפוחדת מחכה לבדיקה הבאה קוראת לה שוב הכאבים מתחזקים המיילדת מסתכלת עליי ואומרת חמודה לא נראה שכואב לך מספיק בואי נמתין. אני כבר דורשת בדיקת רופא נכנס רופא עושה מה שעושה ומודיע שאני בפתיחה של 6 ויש להכנס לחדר לידה. (מרגיז לא?!)
המומה וכועסת שלא הקשיבו לי ונכנסת לחדר לידה, מתארגנת מתקלחת עושה בדיקה נוספת וכבר פתיחה 7.
בינתיים הצירים כל 5 דקות אבל רגועים.
מבקשת אפידורל מהפחד (בדיעבד לא הייתי עושה)
ממתינה בינתיים הולכת לישון עד שמתעוררת מלחץ בטוסיק פתיחה 9 וחצי המיילדת עוזרת לפתוח ל10 אבל עדיין ראש גבוה וממשיכה לנוח עד הלחץ הבא.
עוברת בערך שעה כבר ממש לוחץ הראש למטה!
מתחילה לחיצות המיילדת נותנת לי להרגיש את הראש ואני כמו חיילת מסתערת על הקרב הזה ולוחצת בשיא הראבק!
10 דקות לחיצות רצוף הילדה לא מצליחה לצאת תקועה בתעלה.
המוניטור מתחיל לצפצף נכנסים רופאים לחדר מתחילה להילחץ שומעת אותם מדברים ומעלים רעיונות אולי לחתוך אותי - היה לי סיוטים בגלל סיפורים של סיבוכים בלידה של כמה חברות (אמאלה!) ממש לא רציתי לידת ואקום או ניתוח קיסרי - פשוט לא.
מגיע רופא (זה שסובב אותי הביתה בכל הפעמים שהגעתי לא מחבבת אותו במיוחד) מתחיל לתת לי מרפקים לבטן אני צורחת מכאב שלא מבייש צירים ממשיכה ללחוץ מקבלת מרפק נוסף צורחת את נשמתי בעלי מהצד מתפלל לחיצה אחרונה והיא בחוץ!
בום
מרגישה מים זורמים מתוכי ומניחים עלי את הדבר הכי מושלם בעולם לא בוכה רק מתבוננת על החדר מסביבה מעכלת ומתחילה לבכות ואיתה כולנו ביחד.
תינוקת יפייפיה וסקרנית כבר מהרגע הראשון.
מנקים אותי ואותה כבר מתכוננת לתפירה אבל שום קרע ושום חתך חיץ - מיילדת מדהימה שלא ויתרה ולא נתנה לשום רופא להתערב!
ביום ראשון 18.8.19 בשעה 22:00 ובמשקל 3.735 נולדה מיה אהובת ליבי.
לכל האמהות שבינינו ולאלו שבדרך שנה טובה, חג סוכות שמח ורק נחת ובריאות
סיפור הלידה של מאיה. 17.9.
#כרמל
#לידתבזק
#ואקום
#לידהטיבעית
#אפסהפרדה/חלקי
משבוע 36 (והלוואי וקודם) התחלתי טיפולי וואטסו מדהימים אצל Tamar Pazהמהממת. היא לימדה אותי כיצד לנשום ולהרגע. הטיפולים איתה במים היו עבורי חוויה שגרמו לי להנות מההריון עוד יותר, להתחבר לתחושת הרחם ולהכנס לתחושת רוגע וביטחון לקראת השבועות המתקדמים של ההריון.
לקחתי דולה מדהימה שעשתה איתנו הכנה לקראת לידה. היא גרמה לסף החרדה שלי לרדת פלאים, להאמין ביכולות שלי ובכלים שיש לי.
בשבוע 38 באמצע טיפול וואטסו , ב20:00 בערב, התחלתי בעודי בבריכה וברוגע מוחלט להרגיש צירים. נשמתי ונרגעתי והמשכתי להנות מהטיפול. תכלס לא ידעתי אם זה בריקסטון כמו שיש לי משבוע 25 או משהו אחר. אחרי כמה דקות, שוב... ואז שוב...
אוקיי. זה צירים.
כשהסתיים הטיפול אמרתי לתמר שאני בצירים.
היא הרגיעה אותי, המשיכה לחזק אותי ובעזרתה התקלחתי ועברתי עוד 2 צירים ונסעתי הביתה...
בדרך הביתה הודעתי לבעלי ולדולה שלי מה מתרחש.
באוטו כל 5 דק ציר.
הגעתי הביתה- היתה לי יציאה.
התארגנתי עם דברים אחרונים בתיק . פתאום הרגשתי שנוזל לי... לא ידעתי אם זה מים או פיפי (כי אין לי זכר לריצפת אגן תקינה).. לא היה לזה את הריח שאומרים שיש.
אחרי כמה דקות, התחיל לי דימום מסיבי.
פה נלחצתי.
מיכל הדולה שלי הרגיעה אותי טלפונית, עד שבעלי חזר הביתה מהעבודה.
יצאנו לביה"ח ב 22 וחצי.
הגענו ב23:15. בכניסה חיכתה לנו מיכל.
עלינו למיון כשבדרך כל 2 דק ציר.
הקאתי. בדקו לי פתיחה. היה לי 6-7 פתיחה!! הייתי בהלם מוחלט.
כל ציר אני מתמקדת בנשימות שתמר לימדה אותי. ומיכל עושה לי עיסוי נהדר בגב שמעמעם לי את הכאב.
ישר הכניסו אותי לחדר לידה.
ישר בעלי אמר למיילדת שאנחנו מעוניינים באפס הפרדה. היא אמרה שאין בעיה.
בגלל המהירות שבה הכל התקדם אני לא הייתי בפוקוס ולא הספקתי לומר כלום על מה אני רוצה.
עוד לפני שהדליקו את המחשב ונתנו לי חלוק הרגשתי שאני צריכה ללחוץ. ממש תחושה של בא לי קקי. צעקתי להם את זה. לא הפסקתי להניע את האגן במעגלים.
ישר ביקשו שאעלה על המיטה.
מיכל מנפנפת עלי לעשות לי רוח ושמה לי מגבות קרות על הפנים. וואו. התחושה של זה היתה מרגיעה.
שמו לי חמצן.
בעלי ומיכל עזרו לי עם הרגליים.
הכל היה כל כך מהר. פתיחה מלאה כמה דק מכניסה למיון יולדות.
אומרים לי ללחוץ. אני מצייתת. כואב נורא. אבל במנוחה של כמה שניות בין הצירים אני נחה.
שוב לוחצת. פתאום הם מדברים על האטות דופק. מכניסים מוניטור פנימי.
ממשיכה ללחוץ וההאטות ממשיכות. מעל 10 דק של האטות. אני שומעת את המילה *ואקום*. נלחצת. שואלת למה. מסבירים לי. ממשיכה ללחוץ עם כל ציר. הם מביאים את הואקום. מחברים. אבל באותן שניות אני לוחצת והיא יוצאת. בתכלס, הואקום היה מחובר פחות מכמה שניות ובעוצמה הכי חלשה.
האוצרית היפיפייה שלי בחוץ.
2.860 קילו של שלמות.
לא היה לי זמן לקלוט שאני בלידה. לא קלטתי והיא כבר היתה בחוץ.
כשהתינוקת יצאה, שמו אותה עליי.
אני זוכרת ששמו לי אותה על הבטן. החלוק היה לי על החזה.
אמרו שהחבל קצר (אולי בגלל זה לא יכלו לשים לי אותה על החזה?)
הרופאה באה לחתוך את החבל וביקשתי מהר להשהות את החיתוך.
היא הסבירה שאי אפשר לחכות כי היה ואקום וצריך שהרופאת ילדים תבדוק אותה.
בגלל שזו נחשבה ללידת ואקום (אף על פי שלא היתה דיפורמציה לראש ובקושי הפעילו את הואקום גם לפי הרופאה המיילדת) הביאו רופאת ילדים לחדר ואחרי שנתנו לבעלי לחתוך את החבל, לקחו אותה-שקלו ובדקו.
אחרי כמה דק קצרות החזירו לי אותה עטופה.
אני זוכרת שתהיתי למה היא עטופה כי אני רוצה עור לעור... אני חושבת ששאלתי וענו לי שגם ככה היא צריכה לעבור לאבא כי אני צריכה ללדת את השילייה ולעבור תפרים.
חיברו לי פיטוצין.
והיינו מחובקים אני, בעלי והקטנה כמה דקות.
לאחר מכן העבירו אותה לבעלי. הוא חיבק אותה בעודה עטופה.
אני ילדתי את השילייה.
ועשו לי 2 תפרים פנימיים.
כשסיימו החזירו אותה אלי.
כעת התחיל ה"בלאגן":
רופאת הילדים והמיילדת הגיעו והסבירו שבגלל שהיה הואקום מאיה צריכה לרדת לתינוקייה לניטור של לפחות 4 שעות. אם הכל תקין אח"כ מחזירים אותה אלי.
בעלי הסביר שחשוב לנו אפס הפרדה, ניסינו לומר שבקושי היה כאן ואקום.
לא היה סיכוי. זה נוהל של ביה"ח. היה ואקום= חובה ניטור.
הסבירו לנו שאין מקום בקומה 2 ( היכן שחדרי יולדות ותינוקייה). אמרתי שגם ככה אני רוצה להיות בקומה 7 (בחדר אפס הפרדה). והובן לי שאחרי הניטור של הכמה שעות אם הכל תקין, לא תהיה בעיה לשחרר אותה מהתינוקייה ולעלות אותה אלי לקומה7.
אחרי שעתיים בחדר לידה שגם אותם נאלצנו לדרוש כי הם רצו לקחת לי אותה הרבה לפני (כל הזמן בטענה של הואקום) בעלי ירד איתה לתינוקייה.
אני זוכרת שאמרתי לו "תהיה איתה עור לעור!!! שלא יקלחו!! חכו לי לבדיקות וחיסונים!"
אני נשארתי בחדר לידה עם הדולה הקסומה שלי שהמשיכה לתמוך בי עד שהעבירו אותי לחדר.
בעלי כתב לי שהם מבקשים לחסן ולקחת דם עליו בגלל שהם עושים לה קבלה ורוצים להתחיל ניטור. הסכמתי רק שיהיה איתה בעור לעור. הוא הרגיע אותי ואמר שבקושי בכתה וישר נרדמה עליו.
אותי שמו בקומה 7.
בעלי כל הזמן מדווח לי שהיא בסדר. אחרי שעה וחצי שעשה איתה עור לעור, הוא בא לנוח איתי בחדר כי היא גם ככה היתה רגועה ורדומה מתחת לחימום.
אחרי שעלה, הרגשתי שאני רוצה לראות אותה. פיזית גם יכלתי ללכת והרגשתי טוב. אבל אסור לי ללכת לבד לתינוקייה- פעם ראשונה חייב ליווי של הבעל או סניטר.
בעלי היה גמור (בלשון המעטה) והיה זקוק למנוחה. אז חיכיתי לסניטר.
שלא הגיע במשך 45 דק... בסוף בעלי קם וליווה אותי.
בתינוקייה ראיתי שהיא ישנה ורגועה (לא מכווצת וshutdown). ישבתי לצידה כחצי שעה עד 5 בבוקר.
הסבירו לי שב6 וחצי תגיע רופאת ילדים לעשות לה בדיקה ואח"כ יוכלו שאקח אותה.
ביקשתי שיקראו לי לבדיקת רופא. וחזרתי לחדר לנוח.
את בעלי שיחררתי שיסע הביתה כי לא הרגיש טוב בכלל (הקיא, רעד כולו, היה חיוור) וביקשתי שיחזור בבוקר אחרי שינוח.
ב6:45 קראו לי לבדיקת רופא. כשהגעתי בדקו מולי. הרופאה אמרה שהכל תקין לדעתה כרגע, *אבל* רק רופאת הילדים של משמרת בוקר תוכל להחליט אם לשחרר מהתינוקייה.
אז ביקשתי לקחת בינתיים את העריסה.
יכלתי לצאת איתה רק לקומה 2 ולשבת בחדר ההנקה ( כי למיטתי בקומה 7 אסור לי לקחת אותה).
ישבתי איתה בחדר ההנקה כשעה וחצי-שעתיים עד שקראו לי לתינוקייה לבדיקת רופאה.
הרופאה בדקה, אמרה שהכל תקין כרגע, הראש בסדר, אבל שהיא לא מרגישה נוח לשחרר את התינוקת לקומה7. שלדעתה אני צריכה להישאר בקומה 2 היכן שהאחיות מהתינוקייה באות לעיתים תכופות לבדוק תינוקות של ואקום.
הסברתי שאין לי מיטה בקומה 2.
ושאני רוצה אפס הפרדה, עם בעלי שישאר איתי כי אין לי מלווה אישה ובקומה 2 כביכול אסור בעלים.
הבינו את הבעיה אבל היא לא הסכימה לשחרר את התינוקת.
הביאו אפילו את הפרופסור של המחלקה להסביר לי את החשיבות של הבדיקה לעיתים תכופות.
שעלול להיווצר דימום. וזה עיניין של דקות עד שהתינוקת יכולה להכנס לשוק ו ... זהו.
אוקיי. הסכמתי לחכות לשיחרורים שבסביבות 11 ושתתפנה לי מיטה. האחיות אמרו שיש להם חדר פרטי שמתפנה עם מיטה נוספת לבעל ככה שאוכל להישאר איתו בלי בעיה ( נקודה לחיוב מכל הסיפור) וחדר אמבטיה משלי.
ב13 התפנה לי החדר.
עד אז הייתי איתה בקומה 2 במסדרון/חדר הנקה.
יש לציין שרק פעם אחת או פעמיים נכנסה אחות מהתינוקייה ובדקה שהקטנה בסדר. ובפעמיים האלה לא בדקו בכלל את הראש.
אז אני לא מבינה על איזה בדיקות תכופות הרופאה דיברה שהאחיות עושות שמחייבות שאשאר בקומה 2.
למרות שבסוף החדר הפרטי היה שווה ממש ועשה את כל השהות בביה"ח למאוד נעימה עבורי ועבור בעלי.
אני מצטערת על האורך של הסיפור. ושאפו למי ששרד עד כה חחחח!
במאי השנה אחי נפל בטיול בארץ. הוא נפצע מאוד בברך והתלונן גם על כאבים ביד. בבית החולים צולמה היד שלו ונאמר לו שאין שברים ביד לגביי הברך הוא עבר מספר ניתוחים ואשפוז. היד לא נחבשה ולא הייתה כל התייחסות אליה בהמשך הטיפולים.
החודש, לאחר שהרגיש שהכאבים ביד לא עוברים התעקש לקבל הפנייה לבדיקת CT ואכן התגלו מספר שברים, שינויי צורה ותזוזות של עצמות בשורש כף היד ובכף היד. הכל כבר התאחה בצורה לא טובה ונאמר לו שיאלץ לעבור ניתוח מאוד קשה ושהוא צפוי לנכות קבועה. (יד דומיננטית)
האם ייתכן שיש בהתרחשויות אלו רשלנות? הבנתי מרופאים אחרים שהפרוטוקול מחייב לחבוש יד כואבת בשל העובדה שקשה לזהות שברים בצילום ראשוני
לציין: בית החולים הראשוני בו טופל וצולם היה מאוד רחוק מביתו ולכן חתם שם סירוב ופנה לבית חולים קרוב לביתו באמבולנס פרטי. גם בבית החולים הקרוב הסתכלו על צילום היד ואמרו בעל פה שאין דבר, אך זה לא תועד במילים.
נראה על פניו כי המקרה מצריך בירור מסודר ומעמיק.
אכן שברים בכף הילד לעיתים קשים לגילוי בצילום רנטגן סמוך לטראומה ולכן יש צורך בחלק מהמקרים בצילום ביקורת. במקרה זה יהיה צורך שרדיולוג יבחן את הצילום שבוצע ויעריך האם אכן הוא תקין ולא הייתה התרשלות בפענוח שלו וכן להתייעץ עם אורטופד כף יד להעריך את איכות הטיפול האורטופדי בהמשך והצורך לחזור ולהעריך את מצב היד גם בנוכחות צילום ראשון תקין.
מציע שתפנו תחילה אל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית שיכול לסייע לכם בקבלת מלוא התיעוד ובהפניה למומחים הרפואיים המתאימים.
בתאריך 31/10/2018 נפלתי ביציאה מהבית ושברתי שוק ימין שבר ספירלי שהייה קשה לאיחוי 3 חודשים בגבס מכף רגל ועד למפשעה
משהרופא ממחלקת האורטופדיה בבית חולים קפלן החליט לקבל אותי אלקטיבית לחדר ניתוח לצורך קיבוע השבר וזאת מאחר שבצילום רנטגן אין חיבורים מספקים והוחלט לשים לי מסמר קטן פלטינות נכנסתי לחדר ניתוח וכשיצאתי לחדר ההתאוששות גיליתי שלא הייה צורך בקיבוע השבר אעפ"י שבצילום רנטגן השבר לא היה מחובר.
מעניין מאוד שצילום רנטגן הראה שאין חיבורים מספקים ואילו בחדר ניתוח שנעשה תחת שקופית עושה רושם שהשבר מחובר
אז אין צורך בקיבוע השבר
הסינטר שכח את התיק הרפואי במיטה ואני פתחתי לקרוא את הכתוב
התחלתי לקרוא בעוד האחות נכנסה בכדי לומר לי מדוע אני אוכלת ישר מבלי לחכות להוראת רופא מה שהייה כתוב בתיק
נעשתה רודוקציה ישור השבר החזרת העצם למקום וכששאלתי את האחות מה זה רודוקציה היא הסתובבה ובפרצוף מבוהל ועצבני חטפה את התיק וסגרה אותו בטענה שאסור לי לקרוא אותו
במכתב שחרור הייה כתוב
לא הייה צורך בקיבוע השבר משוחררת לביתה במצב כללי טוב
איפה המילה רודוקציה מדוע היא לא הייתה רשומה במכתב שיחרור כפי שקראתי בתיק
לאחר הניתוח יצאתי מבית חולים קפלן עם נכות לצמיתה שמקשה עליי בתפקוד היום יומי ובמטלות הכי פשוטות בבית
נשארתי עם רגל קצרה ב 1 ס"מ ובכף רגל עקומה בסיבוב חיצוני של 39 מעלות
כמו כן סיכום ניתוח
לא נראה לי הגיוני ששעת ניתוח שעה 12:34 סיום ניתוח 12:39
לא יתכן שבן אדם בריא יצא מחדר ניתוח עם נכות לצמיתה.
אם זה לא רשלנות רפואית כפי שמשרד הבריאות קובל אז איך בערך התקצרה לי הרגל וכף הרגל עקומה בסיבוב חיצוני של 39 מעלות מהאויר?
אם זו לא רשלנות רפואית אז מה זה...?
כדי להעריך אם אכן הייתה התרשלות בטיפול בשבר ברגלך יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם רופא אורטופד.
למרות שאין לי כאמור אפשרות להעריך את המקרה ללא התיעוד אציין בכל אופן כמה נקודות שיכולות להיות רלבנטיות.
העובדה כי בצילום ראשון סברו כי יש צורך בקיבוע ובצילומים או שיקופים מאוחרים יותר סברו כי מספיקה רדוקציה (החזרת העצם השבורה למיקום אנטומי) תחת הרדמה אינה מלמדת בהכרח על התרשלות, לעיתים בדיקות נוספות מביאות לשינוי באבחנה ובטיפול וזה לגיטימי ומוכר. אם אכן בוצעה רק רדוקציה הרי שהליך כזה יכול להיות באמת מהיר יחסית שכן הוא נעשה ללא חיתוך של רקמות אלא כאמור רק שינוי מיקום השבר תחת הרדמה.
אני מבין שנותרו נזק ונכות ואיני מקל בכך ראש אך כדי להעריך אם הנזק הוא תוצאה של התרשלות בטיפול או שזו התוצאה אליה היה ניתן להגיע בנסיבות השבר יש צורך כאמור לבחון את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם אורטופד.
עו\"ד סולר שלום, רציתי לדעת אם למדינה אין כל אחריות על הוצאת תרופות מצילות חיים מסל הבריאות. מה אמור לעשות אדם חולה שאין באפשרותו לממן את התרופות. זה בעצם גזר דין מוות לעניים. האם יש תקדימים בנושא על תביעה נגד המדינה שלא סייעה לחולים סופניים במימון תרופה או טיפול?
שלום רב,
למדינה תקציב מוגבל וקיימת הנחה כי אינה מסוגלת לממן את כל התרופות והטיפולים לכולם. מתנהל כידוע בכל פעם מאבק בנושא סל הבריאות אולם בסופו של דבר חלק מן התרופות נשארות מחוץ לסל מטבע הדברים. היו בעבר הליכים משפטים מנהליים בנושא סל הבריאות להכנסת טיפולים ותרופות לסל אולם רובם לא צלחו למיטב ידיעתי. ספק בעיני אם תוטל אחריות בנזיקין על המשינה על נזק שנגרם למטופל שתרופה לה הוא נזקק לא אושרה שכן ברור כי שיקולי תקציב אינם מאפשרים אישור של כל הטיפולים.
בברכה,
עורך עופר סולר
במקרים של הוצאת או אי הכללת תרופה בסל התרופות, לא ניתן לתקוף את החלטת הממשלה באמעצות פניה אל בית המשפט, שכן שיקולים תקציביים גוברים על שיקולים אחרים. הדברם נכונים כל עוד לא ניתן יהיה להוכיח כי החלטה כזאת או אחרת התקבלה בעקבות שיקולים זרים, שאז ניתן יהיה להגיש ערעור לבג\"צ על עצם קבלת ההחלטה. שימו לב כי מקרים כאלה אכן לא התקבלו מעולם ע\"י בית המשפט, למרות מספר נסיונות לעשות זאת.
כל שנה יש תרופות שלא נכנסות לסל הבריאות בגלל שיקולים תקציביים, שבאים על חשבון שיקולים של חיי אדם. זה אבסורד, אבל אין ברירה כי אי אפשר להכניס את כל התרופות לסל הבריאות כאשר התקציב שלו מוגבל מראש. אני לא שמעתי מעולם על מישהו שהגיש תביעה נגד משרד הבריאות או נגד המדינה בגלל הוצאת תרופה מסל הבריאות.
ב-25.8 ילדתי את מלודי הגוזלית הראשונה שלי בלידה טבעית מדהימה ללא אפידורל.
אם הסיפור שלי יעזור למישהי אחת אפילו ויחזק אותה לקראת הלידה עשיתי את שלי.
אתחיל בזה שהקבוצה הזאת עזרה לי המוון! ואני מודה כל יום שהקבוצה הזאת קיימת.
שלושה שבועות שהייתי בבית לפני הלידה, ימים שלא היו פשוטים אבל הייתי צריכה כבר לנוח מהעבודה וקצת זמן עם עצמי.. ובזמן הזה השתדלתי להכין את עצמי מכל הבחינות ללידה טבעית.
קראתי סיפורי לידה פה בלי סוף ובכל מקום שרק יכולתי למצוא סיפורי לידות טבעיות, לקחתי את כל הכלים שיכולתי להתמודדות עם הצירים ולא עשיתי קורס הכנה רציני כלשהו ללידה כי אני ובעלי פחות מתחברים לזה.
הדולה המושלמת שהייתה איתי, רק עשתה לנו הכנה לפני הלידה ותמיד הייתה שם בשביל לעודד ולענות על כל שאלה.
אני תמיד פחדתי מאפידורל, רעדתי מעצם הזריקה לגב. לא יכולתי לחשוב על זה בכלל.
אני פריק קונטרול שלא ראיתן דבר כזה בחיי, ואין דבר כזה שלא ארגיש את הלידה ולא אהיה בשליטה על מה שקורה לי בגוף. עם כל האימה סביב האפידורל הייתי בפחד מטורף יום יום שלא אצליח לעמוד בכאב ושבסוף אכנע לזריקה...
בקיצור שלושה שבועות בבית גועשים ומוצפים רגשות ופחדים, אבל עבדתי על עצמי המון להיות כמה שיותר רגועה ולהאמין בעצמי קודם כל שאני יכולה לעשות את זה.
אז אתחיל בשלושה ימים שקדמו ללידה- ביום רביעי ה-21.8 שבוע 40+4 יצא הפקק הרירי וב12 בלילה התחילה ירידת מים לא מרובה. לא מיהרנו לנסוע לבית חולים כי רצינו לנוח ולישון כמה שאפשר, לא היו לי צירים עדיין וגם היו מים שקופים כך שלא הייתה סיבה לדאגה.
נסענו לאסף הרופא בבוקר של חמישי אחרי שכל הלילה יורדים לי מים באיטיות. אחרי כמה בדיקות מעצבנות והתייעצויות עם רופאים הגיעו למסקנה אחרי כמה שעות שזאת לא ירידת מים, וגם היה לי ריבוי מי שפיר אפילו (!) מה שחיזק יותר מצד הרופאים שזאת לא ירידת מים.
אני ובעלי בשוק כי לא מפסיקים לרדת ממני מים לאט לאט עם קצת דימום, ואני גם עם פדים של אחרי לידה כל הזמן כי אי אפשר משהו אחר.
אחרי שעשיתי בדיקה קצת באינטרנט מסתבר שיכול להיווצר חור בשק מי השפיר למעלה או בצד ולא למטה, וכנראה שזה מה שהיה לי (בבית חולים לא הזכירו בכלל מצב כזה). אז משחררים אותנו הביתה לא לפני שמציעים לנו זירוז כמובן (!) ואני עם פתיחה 1 וצוואר כמעט מחוק מלא לא מוכנה לשום זירוז.
חזרנו הביתה בצהריים וכך אני מעבירה את יום חמישי שהמים לא מפסיקים לרדת.
ביום שישי בצהריים התחלתי להרגיש כאבי גב מוזרים עם קצת כאבים בבטן התחתונה, לא ידעתי אם זה צירים והיה לי קשה לתזמן אותם.
הגיע הלילה והכאבי גב מתגברים וכבר לא היה לי צל של ספק שאלה צירים..התחלתי לתזמן ובאמת הם הופיעו כל כמה דקות אבל לא מאוד סדירים.
היה לי לילה קשה, לא ישנתי כל הלילה כי לא יכולתי לשכב וניסיתי בכוח להירדם בין ציר לציר.. קמתי מידי פעם לשבת על הכדור פיזיו שעזר לי המון וניסיתי להירדם בישיבה, בקיצור לא נרדמתי בכלל.
רציתי מאוד למשוך בבית כמה שאוכל בכדי שאגיע לבית חולים במצב מתקדם כמה שאפשר.
הגיע הבוקר של שבת נכנסתי לשבוע 41, אני מחליטה להישאר בבית ולנסות למשוך עוד זמן עם הצירים.. בשעה אחת בצהריים אמרתי לבעלי שניסע ונבדוק בכל זאת מה קורה, גם נלחצתי קצת מהירידת מים שהייתה לי במשך יומיים שלמים בלי אנטיביוטיקה.
מגיעים לאסף הרופא ב2 בצהריים, שוב מוניטור שוב את כל הבדיקות ושוב הבדיקה הואגינלית המעצבנת עם הספקולום שסוף סוף הוכיחה שאכן יש לי ירידת מים (תודה באמת..!) ואני בפתיחה 2 וחצי, מעלים אותי לחדר לידה לחיבור דחוף לאנטיביוטיקה.
מגיעים לחדר לידה, חייבים מוניטור של לפחות חצי שעה ואני עם צירי גב מעצבנים. עושה מוניטור של כמעט שעה על כדור פיזיו (למזלי היה אפשר) הכדור בכלל הציל אותי לא מעט בכל שלבי הצירים.. אז רקדנו בחדר לידה, שמתי כל הזמן שירים להירגע ולהיות במצב רוח טוב, בעלי עשה לי עיסויים ולחיצות בגב והייתי בפעולה מלאה בכדי לקדם את הפתיחה והשתדלתי מאוד להיות רגועה כמה שאפשר.
ב8 בערב הגיעה מיילדת היא בדקה אותי והמצב נשאר כמו שהוא! פתיחה של 2 וחצי.. התאכזבתי מהגוף שלי מאוד לרגע, אבל מהר התחזקתי והאמנתי שיהיה טוב ובכל זאת לידה ראשונה זה לוקח זמן.
אחרי דקה נכנסת מיילדת אחרת שאומרת שצריך להעביר אותי למחלקת היריון בסיכון בכדי לקדם את הפתיחה שם ולא בחדר לידה בטענה ש "בחדר לידה יולדים ולא סוחבים הרבה שעות.." ואם אני לא רוצה זירוז אז אין לי מה לעשות בחדר לידה כרגע ושאני לא נראית מספיק סובלת (כמה צחקתי על המשפט הזה).
בעלי פתאום היה קצת חסר סבלנות ועייף והוא רצה שהדברים יזדרזו קצת בגלל האי ידיעה של כמה זמן זה יכול להמשך..וניסה להציע לקחת קצת פיטוצין לקדם. אני כמובן ישר עשיתי לו שיחה של "יקירי זה לא יקרה אני מצטערת, אני נותנת לדברים להמשיך טבעי ובלי שום התערבות, תקבל את זה" הוא כיבד והבין.
מתארגנים לרדת למחלקה ואני ישר מתקשרת לרבקה הדולה המדהימה שלי שתבוא לעזור לי לקדם את הפתיחה והגיע הזמן שלה להגיע.
היא מגיעה בהתרגשות וישר מתחילה בפעולה במגע, עיסוי ונשימות שהרגיעו אותי. שוב רצו שאעשה מוניטור במשך 40 דקות עם צירי גב שלא נותנים מנוחה, ואין לי מושג איך הצלחתי לעשות אותו בישיבה עם צירים של 140 ומעלה כי לא הייתה לי אפשרות לעמוד או להיות על כדור.
עובר לו הזמן ובערך באחת בלילה נכנסת אחות להזריק לי עוד אנטיביוטיקה ולבדוק לי פתיחה ולצערי רק פתיחה של 3, שוב לא השתנה כלום משתיים בצהריים! התחלתי להריץ מחשבות שליליות ושל יאוש בראש תוך כדי שאני נלחמת חזק עם עצמי לא להישבר ולהיות אופטימית עם תמיכה מרבקה.
עם כמה שניסיתי להיות רגועה כנראה שלא היה חסר אדרנלין בגוף שלי שמנע לשחרר אוקסיטוצין.
רבקה המשיכה איתי בהרפיה ורגיעה ובינתיים בעלי הלך לישון אחרי שהבין שמשהו לא יקרה בקרוב.
אחרי כמה זמן אני מרגישה בועה ענקית שיוצאת ממני וזה בעצם המים שפקעו במלואם כמו צינור של מכבי אש אחרי הבדיקת פתיחה שהיא עשתה (היא לא עשתה שום זירוז ללא ידיעתי). ירדו גם מים מקנואליים פתאום ואני מתהלכת שנשפכים ממני מים צהובים ממש.
אני ממשיכה להתמודד עם הצירים על הכדור, עם עיסוי בגב, עם נשימות (רבקה הזכירה לי כל הזמן לנשום כי הנשימות משום מה פחות זרמו לי מעצמי) ובעזרת בקבוק מים רותחים שלא היה אכפת לי שהגב שלי נשרף.
מתישהו נכנסה הרופאה ואומרת לי שבבדיקות דם נמצא שיש לי זיהום, כנראה בגלל הירידת מים שהייתה במהלך שלושה ימים ושצריך באופן מידי לזרז את הפתיחה עם פיטוצין כי אני מסכנת אותי ואת התינוקת אם אקח את הזמן לקדם את פתיחה.. היא נתנה לנו כמה דקות להחליט מה אנחנו עושים.
באותו רגע ראיתי שחור מוחלט, וכששמעתי פיטוצין הנחתי שהסיכוי שכנראה אקח אפידורל בהמשך יעלה.
בעלי כמובן באותו הרגע לא היה מוכן לשמוע כלום חוץ מפיטוצין בגלל הסיכון..ורבקה ניסתה להרגיע אותנו כמה שיותר ולהסביר שאין מה להלחץ ולא צריך להתרגש מהלחץ של הרופאים, ואם אני מחליטה לקחת פיטוצין להאמין שיהיה בסדר ואנחנו נעשה הכל ביחד בכדי להקל על הכאב ולא לחשוב על אפידורל כאופציה בכלל.
אחרי כמה דקות של התלבטויות החלטנו ללכת על פיטוצין בכמות קטנה.
בינתיים הצירים החליטו לשנות אופי ואני מתחילה להרגיש אותם בטוסיק כלחץ לשירותים, וההתמודדות איתם הייתה נוראית (אם חשבתי שהצירי גב כאבו אז טעיתי) חחח.
עלינו חזרה לחדר לידה שאני שופכת מים מקוניאליים על כל רצפת בית החולים וכל הדרך אני פחות ופחות אופטימית למצב, עצובה, עצבנית, עייפה ברמות כי לא ישנתי לילה קודם בכלל, מפחדת ממש ורואה רק את המחט של האפידורל בעיניים. ואיך זה שעד עכשיו הדברים לא התנהלו בכלל כמו שרציתי וכמו שהכנתי את עצמי ללידה במשך הרבה זמן?! למרות הכל השארתי תקווה קטנה בלב שאוכל להתמודד עם זה בעזרתה של רבקה ובעלי.
מגיעים לחדר לידה ושוב מוניטור עוברי. אני מתחילה לסבול מכאבים ולחץ עזים יותר ויותר בטוסיק שמגיעים בתדירות גבוהה יותר. אני שמה לב שלאט לאט קשה לי לתקשר עם בעלי ורבקה מהכאב, הייתי צריכה ממש להתכנס בעצמי בכל ציר ולהתרכז בכאב ובגוף שלי..הרגשתי ממש בתוך בועה של הצירים כל הזמן שמנתקת אותי מהמציאות.
המשכתי להיות על הכדור ולקפוץ עליו בלי הפסקה בזמן ציר ובכל פעם כשהייתי מסוגלת לעמוד קצת רבקה ישר הזיזה לי את האגן מצד לצד.
מתישהו נכנסתי להתקלח לשטוף את עצמי מכל המים המקוניאליים ולנסות לשים מים חמים על הטוסיק. זה היה קשה ומאתגר המקלחת הזאת..!
מה שעזר לי קצת בזמן ציר זה לעמוד ולרדת עם כל הגוף עד למטה כשהברכיים כפופות, הגב ישר ולהאחז במשהו ולשים מים רותחים רותחים על הטוסיק. בעלי נכנס באיזשהו שלב לבדוק שהכל בסדר ונבהל מאיך שהגב התחתון שלי נראה כי כולו היה כוויות מהמים שלא הזיזו לי באותם רגעים..והוא הציע לי לקחת אפידורל פעם ראשונה כי הוא לא יכל לראות אותי סובלת.
התעצבנתי עליו שיעזוב אותי לנפשי וכרגע זה מה שטוב לי לעשות.. הוא יצא בדאגה מהמקלחת ושמעתי שרבקה מרגיעה אותו.
המיילדת שלי בינתיים חיכתה שאצא בכדי לשים לי את הפיטוצין (מציינת שעבר לא מעט זמן מאז שעלינו לחדר לידה ולא באו לשים לי פיטוצין למרות הלחץ מצד הרופאה לזירוז בגלל הזיהום).
במקלחת הרגשתי שאני נשברת ולאט לאט המחשבה על אפידורל עלתה. הייתי חסרת אונים, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי וניסיתי להתגבר על הפחד ממנו.
יצאתי מהמקלחת ואמרתי לרבקה בקול כל כך חלש כי בקושי הצלחתי להוציא מילה, את השם שלי לא יכולתי להגיד (לא אשכח את ההרגשה של אותו הרגע לעולם) אמרתי לה שאני חושבת שאני רוצה לקחת אפידורל כי הצירים האלה קשים מאוד, אני עייפה מידי כבר להתמודד איתם ואני מפחדת שאגיע באפיסת כוחות ללחיצות ומי יודע עוד כמה זמן זה ימשך. היא שאלה אותי אם אני בטוחה בזה? אמרתי שאני אבקש שהיא תבדוק לי פתיחה קודם ואז אחליט מה אני אעשה.
לעלות על המיטה עם הצירים האלה ולשכב בלי לזוז זה היה הדבר הכי קשה שיש! וכל פעם כשהגיע ציר כל דקה בערך הייתי צריכה ממש להתפרע על המיטה בכדי להלחם בו ולהלחם בלחץ המטורף בטוסיק.
המיילדת בודקת פתיחה ו...פתיחה 9 הראש כבר כאן! יוו אני חושבת שבאותו רגע לא היה בנאדם מאושר עלי אדמות יותר ממני. רבקה ובעלי כל כך נרגשים ולא מפסיקים לומר שעשיתי את זה וכו'.
אני פשוט הרגשתי אושר אמיתי! הייתי בטוחה כל כך שהיא תגיד לי שאני רק בפתיחה 6 לכל היותר והדרך שלי עוד ארוכה. אבל פאק! אלה היו בעצם צירי לחץ של לפני פתיחה מלאה במשך המון זמן! ואיזה כיף שבסוף לא הייתי צריכה פיטוצין ואיזה מזל היה לי שהם התעכבו עם זה.
חיכינו כמה דקות שתהיה פתיחה 10 ואני לא מפסיקה להשתולל על המיטה עם נשיפות של שששש... כי זה פסיכי כמה שזה כל כך קשה לא ללחוץ! בינתיים המיילדת מכינה את הדברים ללידה ואחרי כמה דקות יאללה מתחילים ללחוץ. אני מתחננת אליה שתשמור לי על הפירנאום ומבקשת לנסות ללדת בתנוחה שכוח המשיכה יעזור לי ולא על הגב.
היא מביאה כסא הולנדי אני מתיישבת ונשענת על בעלי, מתחילה ללחוץ בציר שמגיע ואני מרגישה לחץ יותר מידי למטה בלחיצות בגלל כוח המשיכה. הרגשתי פחות נוח משום מה על הכסא והרגיש לי פחות בשליטה. ביקשתי לחזור למיטה ולנסות בשכיבה על הצד וכבר הרגשתי יותר בנוח.
הייתה לי כזאת הקלה מטורפת שאני יכולה ללחוץ סוף סוף ולא להלחם בצירים, זה כזה שחרור מטורף..! השתדלתי לתת את הלחיצות הכי טובות שאני יכולה והמיילדת חיזקה אותי ממש כשאמרה לי שאני לוחצת טוב. מתישהו שמתי לב שעברתי להיות על הגב ממש ולא התייחסתי לזה באותו רגע, בעלי ורבקה החזיקו לי את הרגליים ועזרו לי.
עוד דחיפה ועוד דחיפה ואני זוכרת שאמרתי לעצמי כל הזמן "מתי יגיע הראש לפתח וארגיש את השריפה והכאב הנוראי?" פחדתי מזה כי ידעתי שארגיש הכל... אז אני זוכרת שלא הרגשתי יותר מידי חוץ מהמתיחות הלא נעימות שהמיילדת עשתה לפרינאום ולשפתיים, ולא הבנתי למה אני לא מרגישה את הכאב הנוראי?? ופתאום היא אומרת "הנה הראש, וואו כמה שיער יש לה!" ואני בהלם טוטאלי שלא כאב לי כמעט ואיך כבר הראש בחוץ?
המיילדת אמרה לי להפסיק ללחוץ כי חבל הטבור היה כרוך סביב הצוואר, אחר כך נתתי לחיצה אחרונה והיא פשוט החליקה החוצה ואני צרחתי בפעם הראשונה מאז שנכנסתי לבית חולים כי זאת הייתה הרגשה מטורפת להרגיש אותה יוצאת עם כל הגוף! וכל המים והדם עפו לכל עבר.
וואו לא האמנתי, היא שמה אותה עלי ולא הצלחתי להתפקס, לא הצלחתי לקלוט שמניחים עלי את הבת שלי..לא הצלחתי לקלוט שילדתי! כולי רעדתי לא יכולתי להחזיק אותה מהתרגשות והלם.
עשינו עור לעור לזמן קצר וחיברתי אותה לציצי מהר (היו צריכים לקחת אותה ממני כי איבדתי המון דם).
לא אשכח גם את הרגע הזה שאני שוכבת שם במיטה עם רגליים פסוקות, עם כל הכאב והשריפה למטה ומכל ההלם שפאקינג ילדתי עכשיו, כולי רועדת, נכנסות אחיות ורופאות בלי סוף לבדוק שהכל תקין איתי כי אבדתי המון דם וכולן בהלם מכמות הדם שהייתה על המיטה ועל הרצפה (הייתי בשוק, מה אף פעם לא ראיתן דם בלידה?!) בודקים אותי, שוטפים אותי, לוחצים לי על הבטן כמה פעמים בשביל להוציא את השאריות (ובחיי שזה היה כואב כמו הצירים אבל אחרי כל כך הרבה סיפורים על שארית שליה ברחם אחרי הלידה...), תופרים אותי ומעבירים אותי מיטה. ההרגשה הזאת של חיה פצועה בזמן שאני רק רוצה שיעזבו אותי בשקט לכמה דקות, אני רק רוצה שיפסיקו להיכנס אנשים לחדר, אני רוצה להמשיך להסתכל על התינוקת שלי ואני רוצה לעכל מה עברתי הרגע.
אני יודעת שזה היה הכרחי, אבל אני זוכרת שהסיטואציה הזאת לא הייתה קלה עבורי ורק חיכיתי כבר להגיע לחדר התאוששות.
אז זאת הלידה המדהימה שלי.
שלושה ימים עם ירידת מים, 36 שעות של צירים וחצי שעה בערך של לחיצות אחרי יומיים ללא שינה בכלל, ילדתי בשבוע 41+1 ביום ראשון ב6 בבוקר את מלודי במשקל 3550.
סהכ הייתי מרוצה מאוד מאסף הרופא מכל הבחינות, הייתה לי מיילדת מדהימה והצוות באפס הפרדה היה מושלם.
ראיתי כמה שהמשככי כאבים הטבעיים בגוף עבדו נפלא, כי לי אישית הלידה עצמה לא כאבה כמו הצירים וזאת הייתה חוויה טובה.
ואני כל כך שמחה שזה צלח בסוף טבעי וכמו שרציתי, כי נלחמתי והכח רצון שלי לעשות את זה היה גדול.. וכמובן בזכות הדולה המדהימה שלי שבלעדיה לא הייתי מצליחה לעשות את זה, היא ידעה לפקס ולעודד אותנו כשצריך ועזרה לי בדרכים שעשו לי טוב.
וכמובן שגם בעלי עזר לי המון ופשוט התאהבתי בו יותר אחרי הלידה הזאת. אין ספק שגם הבעלים עוברים לא מעט דברים עם האישה בזמן הצירים והלידה ולכן דולה יכולה לעזור המון כשלבעל קשה ויש דברים שהוא לא יכול או לא יודע לספק לאישה כמו שהדולה יכולה ומבינה.
שאלה תיאורתית, שאני מאמין בלב שלם שמקדימה את זמנה ובעתד תהפוך להיות צו השעה.
אנחנו רואים יותר ויותר רובוטים בחדרי ניתוח, שמחליפים רופאים בפעולות כירורגיות עדינות ולעיתים אף בפעולות כירורגיות מצילות חיים. ברור שבעתיד הנראה לעין יכנסו לבתי החולים בכלל ולחדרי ניתוח יותר ויותר רובוטים שיתפסו מקום של רופא-מנתח.
כאשר הרופא טועה וגורם לנזק למנתוח בגלל רשלנות רפואית, יש לרופא ביטוח ואפשר לתבוע ממנו פיצויים.
השאלה מה יקרה במקרה של תקלה של הרובוט. הרובוט יתקלקל או ישתגע באמצע ניתוח. יקרע חוט או שיהיה קצר והרובוט יעשה נזק למנותח.
האם במקרה כזה תובעים את בית החולים את החברה שייצרה את הרובוט (חוק האחריות למוצרים פגומים?)? האם שמעתם על מקרים כאלה בארץ או בעולם או שאני מקדים את המאוחר?
הנושא מעניין אותי תיאורתית כרגע, בעיקר לצורך הבנה מעמיקה יותר של פיתוח שאני עוסק ושוקד עליו בתקופה הזאת.
אודה לתשובה של אחד מעורכי הדין שלכם בנושא. תודה מראש על זמנכם!
איני מומחה לתחום אך אני מכיר אותו, להבנתי אנו עדיין רחוקים מרחק משמעותי מהיום בו ניתוח שלם יתבצע על ידי רובוט ללא פיקוח והנחיה של רופא מנתח. גם כאשר יום זה יגיע עדיין הניתוח יתבצע במסגרת בית חולים כלשהו וביטוח האחריות המקצועית של בית החולים יכסה יש להניח נזק שיגרם על ידי רובוט בניתוח.
אם רופא אורטופד סיכם איתי מראש על פלטינה ובחדר ניתוח שינה דעתו עקב עמדה טובה של השבר וביצע רדוקציה שלא נכללה בהסכמה מראש
במקום פלטינה
השאלה אם וכאשר עושה רושם תחת שקופית שהשבר מחובר אזי הרדוקציה הייתה סתם מיותרת חוק זכויות החולה אם וכאשר מבצעים כל הליך מחובתו של הרופא לידע את המטופל בכל הסיכונים וההשלכות הטמונות בהליך
רופא שלא ביצע הסכמה מדעת משמע שהוא התרשל במילוי תפקידו
זה מהווה עילה לתביעה או לא
מאחר שנשארתי עם נכות לצמיתה קיצור של רגל ימין וכף רגל עקומה בסיבוב חיצוני שמקשים עליי בתפקוד ובמטלות הכי פשוטות בבית...
הנושא של הסכמה מדעת להליך רפואי וחיוב ברשלנות רפואית בגין אי קבלתו מורכב.
ראשית יש להוכיח כי אכן נושא הטיפול החלופי לא הועלה כלל כאפשרות גם לא בטופסי ההסכמה לניתוח. ככל שיוכח שאכן לא ניתנה הסכמה לפעולה ניתן לקבל פיצוי בגין ראש הנזק אשר נקרא 'פגיעה באוטונומיה' אשר היקפו מוגבל.
כדי לקבל פיצוי על נזק הגוף שנגרם יש להוכיח קשר בין ביצוע ההליך שלא הוסכם עליו לנזק שנגרם.
לחלופין יש להוכיח התרשלות בקבלת ההחלטה על ביצוע הפעולה מבחינה רפואית (אי התאמה למצב, ביצוע רשלני וכו') מעבר לנושא ההסכמה מדעת.
אני ממליץ לך לערוך יעוץ מודר בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום ברשלנות לקבלת סיוע באיסוף התיעוד והפניה למומחה הרפואי המתאים.
עשיתי לפני חצי שנה ניתוח קטן להוציא גוש בשר מהסנטר בהמלצה של רופא בקופת חולים. הגוש ממש יצא בחוץ ובלט.
אחרי חודשיים מהניתוח הופיע לי שוב הגוש אבל הפעם התפשט לאורך כול הסנטר, ורופא מומחה שבדק אותי אמר שאני חייבת לעבור ניתוח לפתיחת כל הסנטר ושיהיה לי צלקת מאוד גדולה אחרי, שכנראה תשאר כל החיים כי זה אזור מאד רגיש.
השאלה שלי איכם האם יש פה עניין של רשלנות רופא לפי הידע שלכם? האם אני יכולה לעשות משהו בנידון כי מגוש קטן שלפי טענתה שפניתי אליה אמרה אולי לא ניקתי מספיק טוב בגלל זה יצא שזה תשובה ממש טיפשית לקבל מרופאה שעשתה לי את הניתוח ובגלל שלא עשתה את העבודה כמו שצריך זה התפשט לי לכל הסנטר ועכשיו אני צריכה עוד ניתוח, הרדמה מלאה ולסבול מצלקת על הפנים...?!
אין לי לצערי דרך להעריך על בסיס התיאור שנתת בלבד האם התוצאה של חזרת הגוש בממדים גדולים יותר הינה בשל רשלנות רפואית בטיפול או שמא מדובר בסיבוך שעלול להתרחש ללא קשר לאיכות הטיפול.
כדי לבחון את המקרה באופן מסודר יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי מהניתוח הראשון והתיעוד העדכני ולהתייעץ עם מומחה רפואי מתאים, ככל הנראה כירורג.
אני ממליץ שכשלב ראשון תפני אל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית שיוכל לסייע לך בקבלת התיעוד ובהערכת המקרה.
רקע: התייעצתי פה לפני שבועיים בערך, כי התלבטתי אם ללדת בבילינסון (שם ילדתי את שני הקודמים אבל עם מיילדת פרטית שהפעם לא יכלה ללוות אותי) או באסף הרופא - כאשר הסוגיות שהטרידו אותי היו: 1. שהעובדה שיש לי GBS ואצטרך אנטיביוטיקה שלא בטוח אספיק לא תוביל להפרדה מהתינוק. 2. שלא יתנו לתינוק אנטיביוטיקה ללא סיבה מובהקת. 3. שיתמכו בי בגישה טבעית באופן כללי.
אחרי כמה שבועות של צירים והתכווצויות מתישים שלא התחילו לידה, התעוררתי בלילה בין רביעי לחמישי בשבוע 40 בדיוק עם צירים חזקים יותר. זו לידה חמישית. חלק מהלידות הקודמות שלי היו ממש בזק (רבע שעה בחדר לידה) ואחרות גם לא מאד ארוכות. למעט לידה ראשונה, ילדתי בלי אפידורל ולשם כיוונתי.
הגעתי בחמש למיון יולדות באסף הרופא [אציין שפניתי לשם כי אחרי בירור הבנתי שהמדיניות היא לא להפריד גם אם לא אספיק אנטי' ושהם לא יתנו לתינוקי אנטיביוטיקה בנוהל אלא יבדקו לו מדדים]
לא אעבור על כל פרטי הלידה, אבל אציין מאד את הגמישות והיחס של הצוות- הגעתי עם צירים בעוצמה בינונית ופתיחה של 2.5 בלבד. אבל אמרתי להם מראש שבאתי מהר בגלל ההיסטוריה שלי ובגלל ה- GBS. אז נתנו לי במקום אנטיביוטיקה במיון - מה שמאד הועיל כי בזכות זה למעשה התינוקי היה מכוסה.
במעבר לחדר לידה ביקשתי מיילדת בגישה טבעית ואכן קיבלתי מיילדת מהממת שהסתכלה לי בעיניים, הקשיבה לי ועזרה לי מאד מאד. אחרי הלידה- עור לעור למשך שעה פלוס. כולל לידת השילייה, וכל שאר הטיפול בי. הנקה. חיתוך חבל הטבור לאחר השהיה. כשאני ביקשתי קטני נלקח לשקילה, נעטף ועבר לידיים של אבא ואני התקלחתי. עשו מאמץ גם להשאיר אותי בחדר לידה ולא לעבור בהתאוששות. לאחר מכן ביקשתי לעבור עם התינוק על הידיים, בכיסא גלגלים וכך היה.
מחלקת אפס הפרדה בבית חולים אסף הרופא - מדהימה! גם ברמה הטכנית, מקום נקי ומואר, אוכל מעולה, הכל נעים ומותאם לאפס הפרדה. יש הבדל משמעותי בגודל החלל בחדר בין החלק החיצוני והפנימי של החדר. נכנסתי לחיצוני וביקשתי לעבור לפנימי שהתפנה, אפשרו בשמחה.
כל הטיפולים והבדיקות נעשו צמוד אלי. שאלו אותי האם ארצה לבצע את כל הטיפולים לתינוק ויכולתי לסמן מה מתאים לי ולחתום. באף שלב לא קיבלתי תחושה שאני לא בסדר אלא להיפך. המון כבוד והקשבה.
כל הצוות היה מדהים - המנקות, אחיות התינוקיה (ובפרט הדס לוי שליוותה אותי בשתי משמרות בוקר). אחיות היולדות. בדיקת השמיעה שנעשה ברגישות ועדינות. ואפילו הרישום במשרד הפנים שנעשה אצלי בחדר, תוך שהיא מוודאת שנח לי עכשיו.
הייתי כבר לפני שנתיים וחצי באפס הפרדה בבית החולים בילינסון - מחלקה מקסימה ממש. אבל ההבדל בתחושה הכללית הוא רציני ביותר. תחושה שרואים אותי, שאני והתינוק שלי במרכז ושהצוות פה לעזור.
אציין גם שבחרתי לחתום ולצאת הביתה מוקדם לפני שבת וגם זה התקבל באהבה ובלי פרצופים. הכינו לי כל מה שצריך כדי לחזור בראשון להשלים בדיקת PKU.
מצטרפת להמלצה אחרי לידה (מספר 3 שלי) בבית החולים אסף הרופא. לפני כן ילדתי בבית החולים קפלן ברחובות. לידה זוועה. סיבוכים בלידה, צוות אנטיפטי, לחץ, אין מקום במחלקות, רמת ניקיון לא כפי שאפשר לצפות ועוד... לעומת קפלן אסף הרופא זה מעבדה. בית חולים מבריק, צוות מעולה, לידה חלקה בלי סיבוכים ובלי לחץ. ממליצה.
כדי להעריך אם הותרת השליה בתום הלידה הינה התרשלות יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי בתחום המיילדות והגניקולוגיה. התשובה תלויה בגודל השליה שנותרה ובעוד נתונים שלא ניתן לפרט כאן.
מעבר לכך כמובן שצריך יהיה לבחון אם נגרם חלילה נזק כדי להחליט אם המקרה מתאים לתביעת רשלנות רפואית.
את מוזמנת ליצור עם משרדנו קשר לקבלת הסבר ויעוץ נוסף במידת הצורך.
לי יצאו 3 חתיכות כחודש אחרי הלידה (השלייה יצאה "עם קרעים" אבל אחרי ששלוש אחיות בדקו אותה החליטו שהיא שלמה). זה גרם לי לזיהום ואחר כך התאשפזתי לשבוע (אחרי שהתקפלתי בבית מכאבים ופינו אותי באמבולנס).
תודות למנהל המחלקה שמיהר לקבוע שהסתובבה לי שחלה הכניסו אותי לניתוח חירום, (למרות שהתחננתי לפרופ' הבכיר שאם הוא רק "חושב" שיבדוק שוב לפני שהןא מכניס אותי לניתוח בהרדמה מלאה). בניתוח התברר שלא הסתובבה לי שום שחלה ("נפלת בסטטיסטיקה של ה 15% שזה נראה כמו אבל זה לא")
אבל כן היה לי זיהום. ואז לקח גם כמה ימים למצוא אנטיביוטיקה מתאימה אז בינתיים דחפו לי 3 פעמים ביום טריאדה (מיקס של סוגי אנטיביוטיקה שונים) מיותר לציין שהקפדתי לשאוב ומיום ליום החלב דעך ודעך עד שלא יצא אפילו טיפה (והרופא אמר שזה לא אמור לפגוע בהנקה).
עד היום לא יודעת מה לעשות עם זה... בינתיים אני סתם מתמרמרת. כמובן שבית החולים טוען שהוא לא שכח שום שליה וגם במכתב השחרור רשום שהשלייה יצאה במלואה.
אגב- בדיקת חלבון עוברי שלי הראתה שיש בעיה שלייתית ומחשש ש"תזדקן" מהר קיבלתי הפנייה לזירוז בשבוע 40 בדיוק ע"מ שלא לקחת סיכון שהיא תפסיק לעבוד כשהתינוקת עוד בבטן חס ושלום. ז"א שידעו מראש שיש בעיה עם השלייה.
אשמח גם לשמוע דעה של עורך דין והאם יש מה לעשות במקרה כזה מבחינת תביעה ופיצויים כמובן
אני כותבת כאן מחוסר אונים בירוקרטי שאני נמצאת בו ואני מתמודדת נפשית
בשנה אחרונה נכנסתי לחובות גדולים בגלל דיכאון קשה חרדות וטראומות שעברתי ...
מצאתי עבודה כי אין לי ברירה והתחלתי לעבוד לפני שבועיים למרות הקשיים הנפשיים.עכשיו אני במצב נפשי שברירי ועובדת בקושי כל יום מאד קשה לי להחזיק את עצמי בעבודה כי אני חייבת לכסות חובות
אין לי עזרה מאף גורם שעוזר לי למרות שיש לי את כל הזכויות לקבל עזרה אבל זה תמיד מערכת ש"אמורה" לעזור אבל בפועל אני עושה הכל לבד ואין לי יכולת נפשית להתמודד עם בירוקרטיה של בעיות כמו רשלנות רפואית
עברתי רשלנות רפואית בטיפול שיניים בכללית סמייל גנבו אותי ב7 אלף שקל טיפול לשן אחת !!!ואחרי הסכום הזה היה רשלנות רפואית והטיפול נכשל!! זה אפילו לא הכסף שלי זה כסף שאמא שלי נתנה לי מהקצבה שלה..
כי זה היה מקרה חרום זה שן קידמית..
הם ניצלו את המצב וגנבו אותי בסכום כזה
כתוצאה מהרשלנות הרפואית נפגעה השן ליד ועכשיו צריכה 2 שתלים
ואני לא מוכנה לעבור טיפול אצלם הרופא עם יחס מזעזע שזה בכלל לא פלא שהטיפול נכשל
אני צריכה עו"ד ברשלנות רפואית שיוציא מהם את ה7 אלף שקל ובכללית אמרו שיחזירו לי 3 אלף או שיתנו לי רופא אחר שלהם.
אני לא מוכנה לעבור אצלם טיפול עם יחס מזעזע וחוסר מקצועיות כזה אחרי שגנבו אותי בסכום כזה!!
אני רוצה לשלם את הכסף הזה לרופא שאני יוכלה לסמוך עליו
ואני צריכה עכשיו לממן 2 שתלים מאיפה אני אביא את הכסף ?.??
יש את ש"יל אבל אמרו לי שזה בירוקרטיה שנמשכת שנה
ואין לי כסף לעו"ד פרטי
ואני צריכה טיפול שיניים מיידי !!!
אני כבר שנה מחכה לטיפול הזה בגלל הרשלנות
העבודה שלי היא בטלפון והמצב בשיניים מפריע לי לעבוד.
איך אני מוצאת עורך דין שיכול לסייע לי במיידי ולא בירוקרטיה של שנים ??.
גם את את כל הסיפור הזה אני כותבת ביוזמתי וקשה לי לכתוב אותו.
ראשית מאחל לך בריאות שלמה, את יכולה לנסות לפנות ללשכת עורכי הדין ולראות אם יוכלו להפנות אותך לעורך דין אשר יוכל לסייע לך בהתנדבות (פרו-בונו) נוכח מצבך הקשה.
רק עכשיו אחרי חודשיים וחצי אני יכולה לפרוק ולספר את הסיפור הנורא שלנו וגם כדי לעלות את המודעות שההרגשה של אמא היא הכי חשובה.
אז ככה הייתי בהריון עם סכרת הריון, צירים מוקדמים ולבסוף בעיות בתפקודי כבד שמשם היה חייב כבר לשלוח אותי ללדת.
אני מאילת ושלחו אותי לבית החולים סורוקה כי פה באילת העדיפו לא לקחת סיכונים.
אז אחרי 4 ימים בלי צירים עם בלון ואקום אפידורל טשטוש וזירוזים בלי סוף ילדתי את התינוק שלי, עד פה ברוך השם הכל בסדר(ככה חשבתי).
הייתי איתו בחדר כמו כל יולדת 3 ימים והרגשתי שמשהו לא בסדר איתו הוא לא הפסיק להקיא קיא ירוק צהוב גם מתוך שינה בכמויות שהיו דורשות להחליף סדינים חיתולים כל 5 דקות.
למזלי אני לא אמא לילד ראשון תודה לאל ושמתי לב שזה לא בסדר וביקשתי שיקראו לרפואת ילדים. הרופאה הגיעה ואמרה "אהה הכל בסדר על תהיי היסטרית זה רק מי שפיר"
הוא המשיך כך כל ה3 ימים להקיא ושוב קראתי לרופאה ושוב זה חזר על עצמו "רק מי שפיר" בלי לבדוק את הילד אפילו סתם כדי להרגיע אותי בלי כלום פשוט נפנפה אותי.
הגיע היום השלישי והיא שחררה אותנו הביתה למרות שאמרתי שהילד לא בסדר ובאי שקט וממשיך להקיא.
הגענו הביתה היינו שעה בבית ואז משהו בי אמר שאני חייבת לחזור לבית החולים ומשם התחיל הכל.
אתחיל בזה שלא אשכח את מילותיו של הרופא הבכיר "אנחנו מנסים להציל את הבן שלך תודה שעזרת לנו להבין מה יש לו"
מהר מהר הכל היה כל כך מהר ולא ברור... חדר טראומה אני והילד צילומים בלי סוף וכל בדיקה אפשרית ואני כולי בהיסטריה לא מבינה מה קורה 3 ימים אחרי לידה נוראית הרי אמרו לי שהכל בסדר ופתאום משהו לא בסדר איתו.
לקחו אותו מהר לכירורגית ילדים כי גילו בצילומים שבעצם יש לו חסימה מה אומר שהוא נולד עם עוד קיבה בתוך הקיבה משהו הזוי שגרם לחסימה ואת כל הקקי הפיפי והאוכל הוא הוציא דרך הפה.
הכניסו לו זונדה דרך האף בכדי שכל הקיא יצא לשקית ולוק שזה מחט ארוכה דרך הווריד הראשי כי כבר היה אסור לו לאכול כלכלהאלה רק נוזלים וחלבון כל זה על תינוק בן שלושה ימים חיברו אותו מהר לכל מכשיר אפשרי.
יום למחרת אני שמה לב שהילד אפטי לא זז קפוא במקום אני מסתכלת ורואה שכל הנוזלים בחוץ משמע לא הכניסו את הצינור לווריד כמו שצריך והילד התייבש ומרגע זה כבר לא זוכרת מה היה.
אני זוכרת את עצמי על ריצפה בוכה את נשמתי ונכנסת לדיכאון קשה ביותר ואמא שלי בעלי ואחותה החלו לטפל בו בגלל שהילד היה אפטי.
לא היה ניתן למצוא ווריד ואפילו דרך הקרקפת לא מצאו לאחר 3 שעות שכולו בדקירות ללא הצלחה הגיע הצדיק היחיד בסורוקה שהצליח למצוא ווריד. אחר כך בגלל מצבו המאוד מדורדר החלו להכניס אותו למחלקת טיפול נמרץ פגיה דחוף חיכינו 3 ימים שיתאזן וישר הכניסו אותו לחדר ניתוח - שם עבור ניתוח של כ-5 שעות. נצח זו המילה המתאימה לשעות הללו, שלא ידעתי מה קורה עם בני שנמצא בניתוח תחת הרדמה מלאה.
הוא בסך הכל בן שלושה ימים בניתוח פתחו לו את הבטן הקטנה הוציאו את הגוף זר הענקי מהקיבה ועל הדרך גילו שנולד גם עם פין סגור המסכן הקטן לא יכל לעשות גם פיפי.
היה חודשיים בטיפול נמרץ עם טובוס דרך הפה (מכונת הנשמה) וברוך השם עכשיו אנחנו בביקורות ולאט לאט מתאוששים יש לו תופעות לוואי בנשימה של המכונת הנשמה לצערי אבל מקווה שיסתדר.
אני כרגע עדיין עם בעיות קשות בתפקודי כבד וציסטה בלבלב.
במוסר השכל שהיה לי חשוב להעביר פה זה שתמיד תקשיבו ללב שלכם ותלחמו למען ילדיכם גם עם הרופא אומר שהכל בסדר תידרשו שיבדוק.
הרופא הוא לא אלוהים. רופאים טועים. רשלנות רפואית יכולה לקרות לכל אחד ויש הרבה מקרים שאפשר למנוע עם לא מוותרים ולא שותקים.
תודה שקראתם את הסיפור שלי. מאחלת לכולם רק בריאות ורפואה שלמה.
מעריכה ומכבדת את הרופאים והרפואה עושים עבודת קודש ובאותה נשימה עושים פשלות שעולים בחיי אדם ולראיה מספר התביעות על רשלנות רפואית שמוגשות בכל שנה בארץ הקטנה שלנו.
הרופאים אינם אלוהים הרופאים צריכים יותר להקשיב להורה למטופל. לקחת יותר לתשומת ליבם את הסביבה ולא להרגיש כל יכולים.
נכון עובדים קשה נכון לא ישנים בלילות אך יש אבל אחד גדול בסך הכל צילום היה מונע מהילד לעבור טראומה כזו קשה.
אני אישית חוייתי על בשרי זילזול של רופאים מגידול סרטני של 2 ס״מ הגיע ל15 ס״מ וכל זה כדי לא לתת לי בדיקת CT או בדיקת MRI כי יש תורים של חודשים וזה עולה כסף...
לכן יקרה תגישי תביעה על רשלנות רפואית ויש לך את כל הקייס. רופאים שמפשלים צריכים לדעת לקחת אחריות ועל טעויות משלמים.
המקרה שלכם מטורך לגמרי. את אמא מדהימה עם כוחות מיוחדים. צריך להגיש תביעה על רשלנות רפואית ולגרום לרופאים לשלם על מה שקרה.
לא הבנתי איך לא עלו על הבעיות האלה בזמן סקירת מערכות והרי עושים 2 כאלה בהריון...
כשהייתי בחודש שישי עם הבת הקטנה שלי גילו בבדיקות שיש לה חסימה במעיים וזימנו אותי ללדת ביום מסוים. ז'א שלא חיכיתי לצירים או ירידת מים. כשהגעתי למחלקת יולדות חיכו לי רופאי ילדים ושמו אותי בחדר סיכון.
ילדתי בזירוז ולמחורת ניתחו את הקטנה.
ניתוח פשוט שארך כשעה וחצי ותודה לאל חזרנו הביתה בריאות ומאושרות.
לפני חודש השתחררה מצה"ל מאחלת לך בריאות ואושר ותגדלי אותו בנחת.
אני בת 32 7 חודשים אחרי לידה שניה בקיסרי חירום, מאד הלידה מדממת לסירוגין ועם תשובות שווא מהרופאים הגעתי לפני כשבוע למיון עם המוגלובין 5, אושפזתי וקיבלתי מנות דם יום למחרת אחרי שעות של אולטרסאונד עברתי עוד בדיקה של צוואר הרחם ואמרו שמצאו שארית שיליה תקועה בצוואר ולמחרת יעבור ניתוח להסירה, יום למחרת חשבתי שזה ייגמר בזה אך לפתע אמר הרופא שמצא עוד ממצא ולקח לביופסיה התקשרו לאחר כמה ימים ובישרו שנמצא גידול צווארי מסוג אנדומטריואיד, נלקחה בדיקת HPV לפני בדיקת 2A (מה זה?) עברתי פט סיטי בחמישי וממתינה ....התוכניות שלהם במאיר היא להוריד את צוואר הרחם והרחם בניתוח עם פתיחת בטן
מה מכאן? מה עלי לעשות מנסיונכם שייקל עלי להחלים? כמה זמן לא אוכל לעבוד? יש לי שני ילדים קטנים בבית חייבת לחזור לעצמי מהר. והאם נראה לכם שאולי יש פה רשלנות רפואית?
אין לי דרך להעריך את היקף הנזק ותקופת ההחלמה ומהתיאור החלקי שמסרת לצערי גם קשה להעריך האם הייתה התרשלות בטיפול. יחד עם זאת נראה לי על פניו שהמקרה כן מצריך בירור שכן מרבית המקרים של סרטן צוואר הרחם מאובחנים כיום בשלבים מוקדמים מאד בבדיקות סקר שגרתיות מסוג PAP המומלצות לכל אישה.
אני סבור כי מוטב שתצרי עמי קשר טלפוני על מנת שתוכלי למסור פרטים נוספים ואוכל להעריך את המקרה באופן מסודר.
ראשית, מאחלת לך בריאות.
Hpv זהו human papiloma virus. וירוס הפפילומה הוא שברוב המקרים גורם לסרטן צוואר הרחם ולכן בדקו את הימצאותו. לפני שאת עוברת ניתוח להסרת הרחם והצוואר, ממליצה לך ללכת לחוות דעת נוספת באופן פרטי. ממליצה מאוד על ד״ר עידו לסקוב. הוא גינו-אונקולוג מאיכילוב שמקבל גם דרך מכבי במרכז דניאלי בגבעתיים וגם באופן פרטי במרכז מור לאישה ברמת אביב. אחרי חוו״ד נוספת, תהיי לדעתי יותר שלמה עם ההחלטה שתקבלי. בהצלחה והרבה בריאות!
רוצה להכיר את כל האפשרויות שבפניך ולקבל החלטה מושכלת? פנה/י אלינו:
מכתבי תודה והערכה
"חשוב היה לי גם לכתוב ולהגיד תודה, עוד פעם, על הטיפול המשפטי שלך ושל צוות המשרד בתביעת הפיצויים שלנו מול בית החולים תל השומר. הגענו אליך בהמלצה של רופא בכיר ולמרות הקשיים, קיבלנו פסק דין ופיצויים הולמים"
ד.מ. סביון
"עופר סולר היקר, אין לנו מילים לתאר את הטיפול המשפטי המסור והמקצועי שקיבלנו ממך, לאורך 4 וחצי שנים שבהם ניהלת את התביעה מול בית חולים העמק בתבונה רבה, עמדת לצד בני המשפחה בכל עת ובכל עניין. מאחלים לך רק בריאות והצלחה"
משפחת ב.ע. חדרה
"פנינו למשרדך כשנה וחצי אחרי אירוע קשה של לידה שהסתבכה, ליווית והפנת אותנו אל המומחים הרפואיים והגשת תביעת פיצויים שהסתיימה במהירות, בדרך של פשרה ומבלי להגרר להליכים משפטיים מיותרים וכואבים. על כל אלה תודתינו"
בני הזוג בצרה
"עו"ד עופר סולר ייצג את המשפחה בתביעה נגד גניקולוג וקופת חולים מאוחדת. זכינו להכיר את המומחה המשפטי הטוב ביותר בתחום בזכות המלצה של קרוב משפחה והגענו לתוצאה ראויה, שעזרה להמתיק ולו במעט את חומרת הפגיעה והשפעותיה"