לידת ילד/ה עם תסמונת ברדט-בידל

אבחון מוקדם וחיים עם התסמונת

כדי לאבחן את המחלה יש לזהות נוכחות של לפחות שלושה מסימניה העיקריים של המחלה. חלק מהסימפטומים של המחלה מופיע כבר בלידה וחלק מופיע בגילאים מסויימים ומתגבר עם השנים.

כך, לדוגמא, השמנת יתר מופיעה בדרך כלל בגיל הילדות ומתגברת עם השנים. ניוון הרשתית מתבטא בגיל הילדות המוקדמת, וזאת כהפרעה בראיית לילה או במצבי תאורה ירודים, בלבד, אך הוא עלול להתקדם לכדי ראייה טובולרית, דהיינו, ראיית צינור ואף כדי עיוורון מלא בגיל הבגרות המאוחרת.

חלק אחר מהסימפטומים יכול להופיע באופן קל / חלקי ועד חמור / מלא. כך, לדוגמא, האצבע השישית יכולה להופיע בכל אחת מארבע הגפיים או רק בחלק מהן, כאשר לעיתים קרובות מדובר באצבע שלמה שמופיעה בצד הזרת, אך לעיתים היא מופיעה כאצבע מנוונת חלקית. תופעה זו מכונה גם פולידיקטיליה.

הליקוי ההתפתחותי-שכלי מופיע אצל מרבית החולים בתסמונת זו, אם כי ברמות שונות, החל מהגבול התחתון של התפקוד התקין ועד לפיגור שכלי.

מומי הכלייה השונים מופיעים אצל כ-90% מהחולים בתסמונת זו. ליקויים אלו יכולים להתבטא באופנים שונים, כגון  מיקום בלתי תקין של הכליה, גודל קטן של כליה, או היעדר מוחלט של כליה וכן באופן פחות חמור.

מומי הלב יכולים להופיע אף הם באופנים שונים ולרבות התרחבות ו/או התעבות כללית ומקומית של שריר הלב.

קיימות מספר מוטציות גנטיות אשר אחראיות להיווצרות התסמונת. הורשת התסמונת נעשית כפי הנראה באופן רציסיבי אוטוזומלי, כלומר, שני ההורים צריכים לשאת את הגן הפגום, ולהוריש אותו לילדם, כדי שהוא ילקה בתסמונת.

במידה ורק אחד מההורים העביר את הגן הפגום לילד, הילד ייחשב כנשא של הגן הפגום, אולם הוא יהיה בריא ולא ילקה בתסמונת בפועל.

כאמור, מדובר בתסמונת נדירה יחסית, אשר שכיחותה באוכלוסיה הכללית הינה כ-1:100,000. יחד עם זאת, התסמונת שכיחה יותר באופן יחסי בקרב אוכלוסיות ערביות בכווית, ניו-פאונדלנד שבקנדה, שבטים בדואים במזרח התיכון ולרבות בקרב שבטים בדואים באזור בישראל.

מתוך בדיקות סקר גנטי שנערכו בארץ בקרב הבדואים בנגב בין השנים 2013-2011, עלה כי מתוך 952 נבדקים, נמצאו 119 נשאים. כלומר, שיעור הנשאות של התסמונת בקרב הבדואים הנו 1:8.

הסיבה לתפוצת התסמונת בקרב בני העדה הבדואית, למרות שמדובר בתסמונת נדירה יחסית, נובעת מכך שבדואים רבים נוהגים להתחתן עם קרובי משפחתם ובתוך השבט שלהם, כאשר לעיתים קרובות אף מדובר בבני דודים ממדרגה ראשונה.

תופעה זו מסייעת להורשת התסמונת, מאחר שכדי להימנע מכך הכרחי שלהורים יהיה מגוון גנטי רחב בהרבה.

מדובר בתסמונת גנטית חשוכת מרפא, אשר גורמת סבל רב ללוקים בה. לפיכך, על מנת להימנע מלידת ילד שלוקה בתסמונת זו, מומלץ לכל אשה בדואית בארץ לעבור בדיקה גנטית על מנת לאתר נשאות של המחלה.

בדיקה זו נכללת בסל הבריאות, באופן לפיו היא מומלצת לשבטים בדואיים מסויימים בנגב, אשר שמותיהם מופיעים במכון הגנטי של בית החולים סורוקה.

במידה והמדובר באשה שהנה נשאית של המחלה, ניתן לבדוק האם העובר לוקה במחלה באמצעות בדיקת מי שפיר או סיסי שליה ובהתאם לממצאי הבדיקה ניתן גם לשקול הפסקת הריון. 

מדו"ח בדבר מומים מולדים ומחלות גנטיות בקרב הבדואים בנגב שפירסם משרד הבריאות במאי 2014, עולה כי בשל השכיחות הגבוהה של מומים ומחלות תורשתיות בקרב הבדואים בנגב, בחלק גדול מהמשפחות הבדואיות יש לפחות קרוב משפחה אחד עם מום או מחלה תורשתית.

לכן חשוב מאד לערוך יעוץ גנטי בקרב זוגות בדואים, על מנת לקבוע את רמת הסיכון של הזוגות ללידת ילד בעל מום ודרכי מניעת מצב כזה.

יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון כי לצורך ייעוץ גנטי בקרב העדה הבדואית בנגב, לרוב יש קושי לבנות עץ משפחה בגלל הגודל הרב של משפחות הפונים, וכן מאחר שלפונים לייעוץ לרוב אין מספיק ידע לגבי חלק מהקשרים בתוך המשפחה ו/או אבחון המדויק של החולים בה.

מכל מקום, כאשר מדובר בזוגות בדואים ובמיוחד זוגות שהנם קרובי משפחה, נדרשת עירנות גבוהה למצבם מבחינת הצוות הרפואי שמטפל בהם.

באחריות הרופא בקופת חולים להפנות אותם לקבלת ייעוץ גנטי לפני הכניסה להריון ולאחר מכן, על מנת להימנע מלידת ילד שלוקה בתסמונת לורנס מון בידל.

אי הפניה לייעוץ גנטי כאמור, או פיענוח שגוי של ממצאי הבדיקות הגנטיות, עלול להוות עילה להגשת תביעת רשלנות רפואית במקרה של לידת ילד או ילדה הסובלים מהתסמונת.

לחצו כאן לפניה וקבלת ייעוץ משפטי אישי!