יש לי שאלה בנוגע לרשלנות רפואית
בחודש שעבר כשהייתי בשבוע 32 להריון ניגשתי אל הרופא שהפנה אותי לבצע הערכת משקל באותה מרפאה אצל טכנאית אולטרסאונד
באולטרסאונד נראה כי העוברית שלי שוקלת 1.500 שזה מעט בשביל השבוע שבו הייתי
ושהרגליים והבטן שלה קטנות בשבועיים
אמרתי לה בפירוש שהרופא אמר לי שבמידה ומשהו אינו כשורה על הטכנאית להפנות אותי חזרה אליו להמשך טיפול אך היא טענה שזה תקין
לאחר שבועיים ניגשתי למיון עקב כאבים ו באולטרסאונד נצפה שוב כי הרגליים והבטן של העובר קטנים וגם המשקל מועט לעומת השבוע שבו הייתי
הוחלט לאשפז אותי לבירור יותר מעמיק
בבירור נראה כי הזרימה מהשילייה אל חבל הטבור חלשה ולכן העוברית מתפתחת לאט מידיי
סיבה זו הובילה בסיום ללידה בסוף חודש שמיני (שבוע 34)
רוצה לדעת בנוגע לרשלנות של הטכנאית שביצעה לי את ההערכת משקל וטענה שכל הממצאים תקינים האם יש באפשרותי לתבוע על כך.
כדי להעריך אם הטכנאית התרשלה בביצוע בדיקת האולטראסאונד בהריון או בפענוחה יש צורך לעיין במלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה בתחום הגניקולוגיה. מעבר לכך הטכנאית אמורה בכל מקרה לרשום את הנתונים המלאים שמצאה בטופס הבדיקה ונתונים אלו אמורים לעמוד בפני הרופא אשר מבצע את מעקב ההריון כך שאם היו נתונים בעייתים גם הרופא העוקב היה אמור להיות ער לכך.
באשר לנושא של תביעת רשלנות רפואית - כדי להעריך אם יש מקום לתביעה צריך לבחון לא רק אם הייהת התרשלות בבדיקה אלא גם אם התרשלות זו גרמה לנזק והאם ניתן היה למנוע את הנזק אלנלי ההתרשלות. במקרה זה סיפקת פרטים לא רבים אולם יתכן שגם אבחון מוקדם יותר של בעיה באספקת הדם לשליה לא היה מונע לידה מוקדמת.
בכל מקרה אמליץ נוכח מורכבות העניין להתייעץ באופן מסודר עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.
הגעתי אליכם בהמלצה של כמה בנות בקבוצת פייסבוק הבוקר. מקווה לשמוע דעה של עורכי דין מומחים לגבי המצב שלנו.
ביתי בת 10.5 חודשים, עם עיכוב התפתחותי מוטורי ניכר. טונוס גבוה בגפיים ונמוך בחגורת הכתפיים. עברנו שלל בדיקות (כולן תקינות) אך החשד הוא CP (תמונה קלינית תואמת CP לדברי הרופאים והפיזיותרפיסטים).
עד גיל חצי שנה קיבלה את כל החיסונים ואני לא יכולה לשייך זאת באופן מובהק לחיסונים (למרות שההריון היה תקין, מי שפיר ובדיקת צ'יפ גנטי תקינים, לידה רגילה ללא סיבוכים, נולדה במשקל 4.4, בלידה אפגר 9/10 במסמכי השחרור מבית החולים נכתב שהטונוס תקין).
בשבועיים הראשונים לחייה בעיקר ישנה ומגיל שבועיים התחילו כל הבעיות.
האם יש לכם ניסיון בטיפול בתביעות של משפחות עם מקרים ובעיות דומות בעבר? האם יש המלצות כלשהן לגבי התנהלות ומה אנחנו (בעל ואני די בהלם) צריכים לעשות? כרגע החלטתי להפסיק עם החיסונים עד לסיום הבירור הניורולוגי לפחות.
מהתיאור שאת נתת אני מבין שנכון למועד פנייתך אין למעשה אבחנה ברורה מדוע נגרם איחור התפתחותי. במקרים כאלו יש כמובן אפשרות להתנהל בשלב ראשון אל מול ביטוח לאומי על מנת למצות את הזכויות שם מבחינת מתן גמלאות.
בנושא של תביעת רשלנות רפואית ככל שאין עדיין אבחנה ספק בעיני אם ניתן יהיה לבסס תביעה. מציע כי תערכו בכל מקרה יעוץ מסודר עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.
לוקמיה וגידולים סרטניים בילדים - תוצאה של אי חשיפה למחלות זיהומיות בשנה הראשונה לחיים....
כתבה מהגרדיאן הבריטי חושפת אמת שלא מתאימה כל כך לחושפים אותה - שעוד עלולים להיחשב בטעות למתנגדי חיסונים.. אז תקראו את העובדות ותסיקו את המסקנות ההוריות שלכם, הבלתי מוטות בעליל....
"בתים נקיים ומודרניים, מגבונים לחיטוי והרצון המובן להגן על תינוקות קטנים מפני כל זיהום, הם כולם חלק מהגורמים לצורה הנפוצה ביותר של סרטן ילדים, כך מסכם מומחה מוביל לאחר יותר מ-30 שנות מחקר.
לוקמיה חריפה של הילדות, אומר פרופ' מל גריבס המאוד מכובד, אינה קשורה לקווי חשמל או לתחנות לעיבוד דלק גרעיני. היא גם לא קשורה לנקניקיות, המבורגרים או לאנטנה של רדיו הוותיקן, כפי שנרמז גם כן. אחרי החלק הכי טוב ביותר של מאה שנות ספקולציה, חלק זה עם בסיס קטן במדע, גריבס - שזכה לאחרונה במדליה המלכותית היוקרתית של החברה המלכותית - אומר שסרטן נגרם על ידי שילוב של מוטציות גנטיות ומחסור במחלות ילדות.
החדשות הטובות ביותר, אומר גריבס, הן שככל הנראה, ניתן למנוע סרטן וחלק מהתשובה עשוי להיות חיבור בין ילדים מתחת לגיל שנה כדי ליצור מגע חברתי, אולי במעונות יום.
גריבס, מהמכון לחקר הסרטן בלונדון, ליקט עדויות מעשורים של עבודה על לוקמיה לימפובלסטית חריפה (ALL), שמשפיעה על אחד מכל 2,000 ילדים. בשנות ה-50 וה-60 זו היתה מחלה קטלנית. כיום, 90% מהילדים נרפאים, למרות שהטיפול ארוך ורעיל ויכול להיות בעל השלכות ארוכות טווח.
גריבס מתאר "שוק עוצמתי" כי הוא מאמין שהוא הגורם ל-ALL. אחד מכל 20 ילדים, הוא אומר, נולד עם מוטציה גנטית המעמידה אותו בסיכון פוטנציאלי. אבל הם יהיו בסדר אם המערכת החיסונית שלהם תוגדר כראוי. כדי שזה יקרה, הם חייבים להיתקל בחיידקים או נגיפים שפירים, בשנה הראשונה לחיים.
אלה שמערכת החיסון שלהם אינה מתפקדת במלואה כי לא היה להם אתגר מוקדם להתמודד אתו - ולאחר מכן נתקלו בזיהום כגון הצטננות או שפעת - עלולים לפתח מוטציה גנטית שנייה, שתהפוך אותם רגישים לסרטן.
לוקמיה לימפובלסטית חריפה, הוא אומר, צומחת בעולם בשיעור של כ-1% בשנה. בניגוד לרוב המחלות, היא גדלה באוכלוסיות עשירות יותר. מוכרח להיות פה מעורב דבר מה באורח החיים המודרני שלנו, גריבס מנמק. "מחלות זיהומיות קשורות בעוני," הוא אמר. "הבעיה היא לא מחלה זיהומית, הבעיה היא היעדר מחלה זיהומית".
יש סיפור דומה במחקר על סוכרת מסוג 1, לימפומה מסוג הודג'קין, טרשת נפוצה ואלרגיות, הוא אומר.
השיעורים של ALL נמוכים או לא קיימים במדינות העניות ביותר, שבהן יש למשפחות הרבה ילדים ומחלות מידבקות הינן שכיחות. חריגה אחת היא קוסטה ריקה, שהשקיעה רבות בבתי הספר לרפואה ובמערכת הבריאות שלה, והקטינה את גודל המשפחה מ -7.2 ילדים בממוצע ל-2.3. כעת יש להם רמות משמעותיות של לימפומה מסוג הודג'קין, סוכרת מסוג 1 ו-ALL.
"במאמר שפורסם בכתב העת Nature Review Cancer, גריבס ליקט את העדויות מעבודתו שלו ושל עמיתיו ברחבי העולם מתחום הגנטיקה, הביולוגיה של התא, האימונולוגיה, האפידמיולוגיה ומודלים בבעלי חיים של לוקמיה בילדות.
זה כולל ניסויים בעכברים אשר נערכו בהם שינויים לע מנת שיפתחו את המוטציה הגנטית הראשונה. אלה שנשמרו בתנאים נקיים וסטריליים ולאחר מכן הועברו מאוחר יותר לסביבה מלוכלכת פיתחו סרטן.
גריבס ומדענים אחרים חוששים, משום שאף הורה לא צריך להרגיש בשום אופן אחראי לסרטן של הילד שלו, ומצביעים על כך שהגנה על תינוקות מכל מקור של מחלה זיהומית הוא התנהגות נורמלית מאוד - וכי יש עדיין אלמנט של סיכוי בפיתוח שתי מוטציות גנטיות.
הגורמים שעשויים להפחית את הסיכון לתינוק, אומר המחקר, הם שליחתו בגיל צעיר, כתינוק קטן, למעון יום, חיים עם אחים גדולים יותר שסביר להניח שיכניסו מחלות זיהומיות הביתה, הנקה וכנראה לידה נרתיקית במקום עוד ניתוח קיסרי סטרילי.
גריבס אומר שהוא מקווה שהמחקר יוביל לחיסון או תרופה שימנעו מניעת לוקמיה בילדות.
כריס בונס, פרופסור לביולוגיית סרטן טרנסלוציוני באוניברסיטת בירמינגהם, כינה את גריבס "אחד הכוכבים בקרב הביולוגים המודרניים לסרטן", שהראה כי המוטציה המוקדמת שמסכנת ילדים, התרחשה בתא לפני הלידה וכעת מציגה "מודל" של הדרך בה הסרטן מתעורר.
פרופ' צ'ארלס סוונטון, מרצה בכיר למחקר הסרטן בבריטניה, אמר כי "מחקר זה שופך אור על הדרך שבה עשוי להתפתח סוג של סרטן דם בילדות, מה שמשלב באופן מורכב גנטיקה וחשיפה מוקדמת לחיידקים, לכלוך ומחלות".
אבל הוא מוסיף: "אנחנו רוצים להבטיח לכל הורה לילד שיש לו או היתה לו לוקמיה, כי אין שום דבר שאנחנו יודעים, שהיה לעשות על מנת למנוע את המחלה של ילדו."
בשבוע 38+5 בשעה 4 וחצי לפנות בוקר לערך ירדו לי המים, מיד עם ירידת המים החלו הצירים, אחד ל-3 דקות. הגענו למיון באזור השעה 5 וחצי לפנות בוקר, בדקו לי פתיחה, הפתיחה אז הייתה חצי אצבע. בגלל ירידת המים הוחלט להעלות אותי לחדר הלידה. נשאלתי אם ברצוני לקבל זירוז, פיטוצין, שכן יש לי אפשרות להמתין. לאחר שהודעתי שה GBS חיובי, הרופאה אמרה לי שזה משנה את התמונה ועדיף להתחיל פיטוצין שכן בגלל ירידת המים התינוק חשוף לזיהומים.
הועלתי לחדר לידה קרוב ל10 בבוקר. נכנסתי לחדר לידה מספר 19, המיילדת, חגית קיבלה את פנינו. זו הייתה משמרת הבוקר. חגית הייתה סבלנית ונהננו מהזמן שהייתה איתנו. היא דאגה להסביר לנו את הצעדים הבאים. הכנה לאפידורל, אנטיביוטיקה, פיטוצין.
קיבלתי את האפידורל, בסביבות 11 וחצי, 12 בצהריים. בזמן שהצירים הפכו לתכופים יותר ויותר, אחד לדקה. לאחר מכן, כמובן "החיים הטובים", צחוקים וכיף חיים, לא מרגישים כלום. זה נתן לגוף שלי לנוח.
הייתי מנוטרת כל הזמן, מהרגע שנכנסתי למיון. לאחר האפידורל נאמר לי שיש האטות בדופק העובר אך אפידורל יכול לגרום לתופעה כזו וזה מסתדר.
נפרדנו מחגית והגיעה אלינו מיילדת שהחלה את משמרת הצהריים שלה. אישה נחמדה. התחלנו פיטוצין, הוחלט על 12 טיפות. בהמשך נוצרה מחלוקת סביב הפיטוצין (אפרט בהמשך).
במהלך משמרת הצהריים, הספקתי להעלות חום, ניתן לי אקמול שלא הצליח להוריד את החום. בנוסף העובר שלי המשיך בהאטות דופק לסירוגין. נאמר לי שראשו של התינוק למטה אך עם הפנים כלפי מעלה, נעשו ניסיונות לשנות את תנוחתו, על אף שקיבלתי אפידורל, העלו את משענת המיטה, סובבו אותי כך שידיי על המשענת ואני עומדת ברכיי ומזיזה את האגן מצד לצד, פעולה שהרגישה כבדה במיוחד לאור האפידורל. לאחר מספר ניסיונות, ופתיחה של 2 או 3, עשו לי סטריפינג, זה מה שאני חושבת שעשו לי כי אני לא יודעת בודאות. הרופאה הכניסה את ידיה ועשתה פעולה כלשהי שבסופה הוציאה עוד מים ודם. נאמר לי שזה נעשה על מנת לעזור לי, על הדרך הוסבר לי שמנסים להפוך את העובר.
כך עוברות השעות וכל שעה שעה וחצי, נכנסים צוותים רפואיים שמחדירים את ידיהם על מנת לסובב את התינוק. (כך הבנתי). למיטב זכרוני, נכנסו מיילדות ורופאים בזוגות או שלשות וכל אחד בתורו, אחד אחרי השני, הכניס את ידיו לתוכי בניסיון לעזור ולהפוך את התינוק. אנשי הצוות שנכנסו לחדר ולתוכי היו שונים ברובם. תוך כדי נאמר לי שאם תוך כמה שעות העובר לא יתהפך וימשיך בהאטות נכנס לניתוח קיסרי. הגבתי קשה לבשורה זו, שכן לא עלה במוחי ולא דמיינתי סיטואציה שבה אני נכנסת לניתוח. הרופאה אמרה לי שזה לא נורא. ושחשוב להוציא אותי ואת התינוק בריאים ושלמים. היא הוסיפה והרגיעה אותי שאנחנו עדין לא נמצאים בשלב של כניסה לניתוח ושיש עוד זמן לנסות ולחוות לידה רגילה.
במהלך השהות בחדר הלידה המיילדת בדקה לי פתיחה מספר פעמים וכך גם רופאים שונים מיד אחריה. בזמן שהמיילדת אומרת לי שיש לי פתיחה של 8 הרופאה אומרת לי "זה לא 8, זה בקושי 4", "זה לא 10, אולי 7", הפער בין הבדיקות הוריד את מצב רוחי (בלשון המעטה). בשלב מסוים, נאמר למיילדת להפסיק את הפיטוצין, המיילדת לא הבינה למה להפסיק את הפיטוציןצאל הפסיקה רותו. לאחר מכן, הגיעה רופאה שהחליטה להחזיר את הפיטוצין ואף להעלות את מספר הטיפות ל24, דקות לאחר מכן שוב הוחלט (כבר לא עקבתי על ידי מי) להוריד את מספר הטיפות ל12. הרגשתי כאילו כל אדם מהצוות הרפואי מנסה למשוך לכיוון משלו ושאף אחד לא מצליח ליישר קו עם האחר.
עברתי שעות קשות נפשית, והאפידורל על אף שהוחלף מספר פעמים, הרגשתי כי לא אפקטיבי מספיק, כיוון שכשהגיעו צירי הלחץ "צירי קקי", התפללתי לאלוהים שייקח אותי.
עברתי כך שעות, תוך כדי שהצוות הרפואי ממשיך להכנס ולהכניס ידיו לתוכי בניסיונות להפוך את התינוק שלי. בינתיים התחלפה משמרת הצהריים והתחלנו את משמרת הלילה.
הגיעה אחראית משמרת, שבשיחה עם הרופאה והמיילדת לידי וליד מלוויי (בעלי, אמי ואחותי) החלה לדבר על מצבי בשפה רפואית. כאשר אימי שאלה אותה מה זה אומר, ענתה לה "זו שפה רפואית, את לא צריכה להבין", משפחתי הסבירה לה שזו לידה ראשונה שלי ושאני מפוחדת ושאם כבר מדברים לידי אז נשמח שיסבירו לנו בצורה שנבין. ללא הועיל. לא הוסבר לנו מה קורה.
בשלב מסויים אותה אחראית משמרת החליטה לפנות אליי בגישה של "אהבה קשוחה", אמרה לי שהלחץ והבכי לא מועילים ושעליי להרגע על מנת לקדם לידה. כשאני סובלת מכאבים נשמעתי לקולה, שכן הרגשתי שהיא באה לטובתי, וניסתה להכניס אותי ל"סדר". היא כיבתה את האור בחדר, נתנה לי שמיכה נעימה ואמרה לי לנסות להרגע. ניסיתי, באמת שניסיתי אבל הכאבים של צירי הלחץ היו יותר ממה שיכלתי להכיל. וחזרתי להתחנן לבעלי ש"אני לא יכולה יותר".
באזור 12 בלילה נאמר לי לחכות לציר ולהתחיל ללחוץ. התינוק שלי היה בתעלת הלידה בשלב 0 (אם אני לא טועה)ולא הצליח לעבור. בזמן הזה המיילדת שלי נקראה לחדר אחר ונשארתי לבדי עם משפחתי מנסה להשמע להוראות, ללחוץ בזמן ציר כשאין בחדר אף אדם מהצוות הרפואי. התינוק שלי הצליח לעבור שלב נוסף ונתקע. המשכתי בלחיצות עד אזור 3 בבוקר. אז הגיעה הרופאה ואמרה לנו שהם מכניסים אותי לקיסרי חירום. הופתעתי כיוון שהמיילדת אמרה לימשאני לוחצת מצויין ושאני מתקדמת מאוד יפה. אך כשהרופאה נכנסה, היא אמרה לי שאין התקדמות כלל. נשברתי, כמעט 24 שעות בחדר לידה, והרגשתי שכל מה שאני רוצה שזה הסתיים. הרגשתי שהצוות הרפואי לא "סגור על עצמו", כל אחד אומר ועושה משהו אחר לגמרי. הוחלט להכניס אותי לניתוח קיסרי חירום, על מנת שלא לסכן את חיי או את חיי התינוק שלי.
הוחתמתי מהר מהר על הניתוח, הוסברו לי הסכנות (על אך שאין לי מושג על מה הם דיברו). הגיע בחור שעזר לי לעבור לאלונקה, הוא הפשיט אותי על אף שלא ידעתי מיהו בכלל.
חיכיתי שמישהו יסביר לי מה הולך לקרות ולמה, עד היום כאשר אני נשאלת למה קיסרי אני עונה תשובה מכל מיני מילים ששמעתי באוויר בחדר הלידה, האטות, מנח, חום (נראה לי). הצלחתי להבין במהלך הלידה שהרופאים חושבים בגלל ירידת המים והחום שישנו זיהום ולכן גם לקחו לי תרביות.
גלגלו אותי לחדר הניתוח, כאשר אני מפוחדת ואין אדם לידי, הוסבר לי שהניתוח יהיה בהרדמה מלאה. כבר לא היה אכפת לי, רציתי ללכת לישון כבר, חיכיתי לזה. העבירו אותי בכל מיני דלתות, עד שהגעתי לחדר הניתוח, ראיתי מנתח שוטף ידיים, את הזרקורים, הרגשתי את הקור של חדר הניתוח והייתי מבוהלת. המרדימה אמרה לי שהיא המרדימה עוד בחדר הלידה כאשר פגשתי אותה בחדר הניתוח היא עמדה מעל הראש שלי, אמרתי לה שאני פוחדת והיא אמרה לי "ממה?", הרגשתי קור ורציתי שיכסו אותי. שלפו את ידיי ושמו כל אחת על מן קרש שכזה. הרופאים התחילו להתקרב אליי, ואני זוכרת שחשבתי לעצמי בפאניקה ששוכחים להרדים אותי.
הרגשתי שפריץ של משהו קר על הבטן שלי וקפצתי, אז המרדימה אמרה לי שמשפריצים חומר חיטוי ותכף יספיגו אותו בעור. רק אז הורדמתי.
התינוק שלי נולד ב3:09, כמעט 24 שעות אחרי ירידת המים. בגלל ירידת המים והלחיצות היתה לו בצקת בראש, הפנים שלו היו נפוחות ואדומות.
אני כותבת את סיפור הלידה שלי כחלק מעיבוד לידה. הרגשתי שחיללו את גופי, מספר האנשים שהכניס את ידיו לתוכי, הוא רב. יכול להיות שהטראומה עשתה את שלה ואני לא זוכרת את כולם אבל הרגשתי שכל מי שרוצה לבוא ולהכניס ידיים מוזמן. אני זוכרת 4 פרצופים שונים, ואת הגלים של הצוותים שמגיעים בזוגות או בשלשות.
חילוקי הדעות בטיפול בי גרם לי להרגיש לא בטוחה, במצב שסיכן את חיי ואת חיי התינוק שלי.
חוסר התקשורת של הצוות והתשובה "זו שפה רפואית" לא מקובלת עליי ואני כעוסה על כך מאוד. גם 4 חודשים אחרי הניתוח. כשאריאלי שלי סוף סוף יצא החוצה, הוא נאלץ לעבור הנשמה כיוון שלא הגיב תחילה. אף אחד לא עידכן אותי על כך, קראתי סאת כמה ימים לאחר הלידה בתיק הרפואי שלו.
כמו כן פניו היו נפוחות ואדומות, נראו חבורות על פניו, כמו טביעות אצבעותיהם של הצוות הרפואי שניסה להפוך אותו אין סוף פעמים. גם היום אני חוזרת לתמונות הראשונות שלו לאחר שהוציאו אותו ומזדעזעת. מאחר והייתי בהרדמה מלאה, ההתאוששות לקחה זמן רב, כשעתיים וחצי בחדר התאוששות ועוד 6 שעות או 8 שעות במחלקת יולדות. קיבלתי מורפיום וזה סימם אותי אך עזר לי כמה שאפשר. את אריאלי שלי פגשתי לראשונה כ8 שעות לאחר שנולד.
מיד לאחר לידתו שמו לאריאלי שלי פרפר בכף היד, בגלל שהיה לי חום בלידה הוא קיבל אנטיביוטיקה. ילדתי ביום שבת, ולכן תוצאות התרביות שלקחו התקבלו רק ביום שני, בערך. לכן הוחלט לכסות אותנו באנטיביוטיקה. כל כמה שעות הגיעה אחות לקחת את אריאלצלמנת אנטיביוטיקה. באחד הלילות נפל הפרפר מידו של אריאל, תינוק בן יומיים. קראו לרופא מהתינוקייה על מנת שיחבר חדש. אך זה לא הצליח, נעשו ניסיונות במהלך שעתיים להכניס לו פרפר, אך לא מצאו וריד. לאחר מכן קראו לרופא מהפגייה, שינסה גם הוא. בסהכ ניסו להחדיר את הפרפר לגופו של אריאל (בכל מיני מקומות ואזורים) במשך 3 שעות. 3 שעות שבהן דוקרים אותו ומחטטים בגופו והוא כואב ובוכה וצורח. ניסיתי לבקש שהרופאים שימצאו דרך אחרת, שכן זו מנת האנטיביוטיקה האחרונה לפני קבלת התוצאות של התרביות. הם אמרו לי שהמנה הזו קריטית, אך אחות נחמדה החלה לעשות טלפונים לרופאים בכירים על מנת שיקבלו אישור ו"גב" לוותר על המנה של האנטיביוטיקה. וזו הצליחה. רק אז הפסיקו הרופאים את נסיונותיהם להחדיר את הפרפר. והוא נשאר להשגחה במחלקת התינוקות.
בסוף התרביות יצאו תקינות.
חוויית הלידה שלי היא קשה. והרגשתי שתקשורת בהירה עם רופאיי והצוות המטפל יכלו להועיל לי ולהקל על החוויה שלי מאוד.
תודה ראשית על השיתןף בחווית הלידה, אני משוכנע כי קוראות רבות של הפוסט ימצאו בו עניין ויזדהו עם הדברים שכתבת באופן ברור וניכר גם שאכן הדברים שכתבת יוצאים מהלב.
אני מסכים לחלוטין עם הדברים שכתבת לעניין חשיבות התקשורת הטובה של הצוות הרפואי והסיעודי עם המטופל/ת - בפרט ובמיוחד בעת לידה. אני נפגש שוב ושוב עם נשים אשר נגרם להן או לתינוקם נזק בלידה בשל התרשלות בטיפול ובסופו של דבר המניע מבחינתן לתביעה הוא דווקא חוסר התקשורת עם הצוות המטפל והתחושה שלא שיתפו אותם במהלך הטיפול.
מאחל לך ולמשפחחתך בריאות שלמה וחוויות טובות יותר בעתיד.
אשמח לייעוץ של עורך דין מומחה מטעמכם בקשר לגבי רשלנות רפואית.
אבא שלי פונה מטרם לבית חולים עקב חשד לאירוע לבבי, אחרי 12 שעות במיון ואחרי שנעשו בדיקות דם חדשות ו- א.ק.ג הוכנס לצנתור ושכחו לעשות לו אקו לב. יום למחרת הצנתור בכדי לאפשר שחרור נעשתה בדיקת אקו-לב שגרתית בה התגלו נוזלים בקרום הלב ומיד העבירו אותו לטיפול נמרץ להשגחה וטיפול תרופתי (אושפז 4 ימים בטיפול נמרץ- שישי, שבת וראשון- חג), ביום שני עשו לו אקו לב בערב וביום שלישי בבוקר עשו לו בדיקה מקיפה לפני השחרור והחליטו לעשות לו ניקור בכדי לנקז את הנוזלים (הרופא יודע על-ידי אחותי שאבא שלי מקבל אספירין וההמוגלובין שלו נמוך).
הניקור ערך כ-40 דק' (לרוב ההליך נמשך 10-15 דק').
אבי התלונן על כאבים קשים אחרי הניקור וקיבל מורפיום. לאחר מספר דק' הוא נכנס לשוק והרופאים הובילו אותו לניתוח לב פתוח, לצורך שאיבת נוזלים, קרשי דם ודם שנגרמו כתוצאה מהניקור.
נראה על פניו מהתיאור שהמקרה בהחלט מצדיק בירור רציני לבחון את איכות הטיפול הרפואי והקשר בינו לבין המוות. אין לצערי דרך רצינית להעריך אם אכן הייתה במקרה זה התרשלות ללא עיון במלוא התיעוד וכמובן שיהיה צורך בהערכה גם לעניין הקשר בין מועד ביצוע האקו והניקור להתדרדרות במצב. לשם כך לאחר קבלת התיעוד יהיה צורך לערוך יעוץ עם קרדיולוג מומחה.
אתם מוזמנים לפנות אל משרדנו לקבלת יעוץ ראשוני והסברים כיצד מבררים את המקרה.
אשתף אתכן במקרה שקרה לי אתמול בתחנת טיפת חלב בבקעה ירושלים.
לקחתי את ביתי ליה בת השנה וחצי לקבל חיסון צהבת A חיסון שמקבלים בגיל שנה וחצי.
נכנסנו לאחות והיא אמרה" ליה בת תשעה חודשים נראה מה עושים לה היום" עניתי לה: לא!! ליה בת שנה וחצי תסתכלי עליה היא נראית לך בת תשעה חודשים?!(ליה מאוד גבוהה והיא נכנסה בעצמה לחדר בדרכ בגיל תשעה חודשים לא הולכים).
היא ענתה לי התבלבלתי עם ליה אחרת.בתגובה אמרתי לה תשימי לב טוב שלא תתבלבלי גם בחיסון שאת נותנת לה.
לאחר שחזרתי על עצמי מספר פעמים שתשים לב מה היא נותנת לבת שלי כי משום מה הייתה לי הרגשה לא טובה לגביה היא חזרה עם החיסון הזריקה לבת שלי ברגל זרקה את המזרק לפח האשפה ואמרה לי אוי התבלבלתי בחיסון.
לא ידעתי אם היא צוחקת או רצינית אקצר ואומר לכם היא הייתה רצינית היא נתנה לה חיסון אחר.
בבדיקה מול מספר עורכי דין שחברים הפנו אותי אליהם הבנתי שעבור הגשת תלונה על רשלנות רפואית צריך להוכיח נזק...ברוך ה' הילדה בסדר והחיסון לא היה מסוכן אבל היה מיותר. אם יש לעורכי דין שלכם דעה אחרת על המצב - אשמח המלצה להמשך טיפול משפטי בנושא.
ובבקשה ממכם לפני שמישהו נוגע בילד שלכם גם אם זה אחות רופאה וכו תבדקו לפני כי במקרה הנל ברוך ה זה לא היווה סכנה אבל היו מקרים וקראתי שזה נגמר אחרת.
אצלנו נוהגים להראות את החיסון, את השם ואת התוקף שלו. פשוט חוצפה מה שעברת. אני הייתי לוקחת עורך דין ותובעת ורק בשביל שהיא לא תעשה נזק לילדים אחרים...
יש ילדים רגישים לחיסונים (כמו הילד שלי) ומי יודע מה היה קורה. ממש לא ייאמן.....מזכיר לי שאצלנו האחות הזריקה לו את הזריקה והוא זז, חצי נשפך והיא החזירה את אותו המזרק והזריקה אותו. בגלל שאנחנו מכירות אישית העדפתי לשתוק...
לפני שבוע בדיוק ילדתי עם בתי הקטנה בבית החולים ליס. הגעתי לאחר ירידת מים ופתיחה של 1. לאחר מכן הועלתי לחדר לידה עם פתיחה של 3.
בהמלצת ד"ר שרון מוסוביץ הוחלט להמתין שעה ולראות כיצד תתפתח הלידה ובמידה ולא לעשות זירוז לידה. העניין הוא שהמיילדת נעלמה בכל זמן ההמתנה ללידה. גם כשהצירים החלו להתגבר היא לא בדקה אם התקדמתי ללידה.
באיזהשהו שלב הכאב הכניע אותי וביקשתי אפידורל. המרדים הגיע התחיל להזריק את האפידורל תוך כדי שאני צורחת והמיילדת מרגיעה עוד מעט האפידורל ישפיע, תרפי את הכתפיים לא לזוז.
ואני צורחת ואומרת לה אני מרגישה שהיא יוצאת, אני מרגישה לחץ. ואכן כך היה תוך כדי הזרקת האפידורל ילדתי. יש לציין שכיוונתי ללידה ללא אפידורל (בגלל ניסיון העבר) הגעתי עם מכשיר טנס לאילחוש הכאב. ואכן בסוף ילדתי ללא אפידורל אבל קיבלתי אפידורל רק בגלל המיילדת שלא היתה שם בשביל לבדוק.
אני מספרת את המקרה רק כדי שלא תסמכו בעינים עצומות על הצוות של בית חולים (כל בית חולים) שתשאירו לעצמכן שיקול דעת (אני אוכלת את עצמי איך לא ביקשתי ממנה לבדוק את הפתיחה כשהכאב התגבר, פשוט סמכתי עליה והיא לא היתה שם).
מרגישה פיספוס נוראי שלא נדבר על הזילזול. הבנתי שאין עילה לתביעת רשלנות רפואית כי "לא נגרם נזק" ואני חושבת שזה אבסורד אבל אחיה אם זה...
שאלה בנוגע לאחריות בית חולים.
מטופל השוהה בבית חולים בעקבות מחלה (דלקת במוח) והוכרז כמי שיש לו נזק מוחי בעקבותיה עזב את בית החולים מבלי שאף אחד יעצור אותו. האם בית החולים נושא באחריות? סליחה על הבורות אבל איזה סוג עורך דין (התמחות) אנו זקוקים לו בעניין מסוג זה?
תודה
ככל שהמטופל סבל מהפרעה נפשית ואינו אחראי למעשיו הרי שברור כי בעת האשפוז בית החולים חייב לדאוג להשגחה עליו כדי למנוע ממנו נזק לעצמו ובין היתר יציאה מבית החולים ללא השגחה. לא הבנתי מהשאלה האם נגרם נזק למטופל בשל עזיבתו את בית החולים ועניין זה עקרוני שכן פיצוי ניתן על התרשלות שגרמה לנזק בפועל.
נראה על פניו מתיאור המקרה כי עורך הדין המתאים הינו עורך דין המתמחה ברשלנות רפואית.
ראשית אמליץ על יעוץ מסודר בעניין בפגישה שכן יש צורך לראות את מלוא המסמכים כדי להעריך את המקרה. אם הבנתי נכון את הפניה מדובר בטעות כלשהי בהקלדת התשובה כך שנרשם כי הציבטה הינה בכליה במקום בכבד.
ברור שטעות כזו אינה סבירה אולם כדי להעריך האם יש מקום לתביעת רשלנות רפואית יש גם להבין מה משמעות הטעות מבחינת הנזק שנגרם. האם נגרם איחור ונזק לכבד למשל?.
הפיצוי בתביעות רשלנות רפואית ניתן בגין התרשלות שגרמה בפועל לנזק. ללא נזק ממשי ספק אם יש טעם בהגשת תביעה אשר כרוכה בעלויות לא מבוטלות.
היה לי דלקת שתן סמויה כזאת שאת לא מרגישה כאבים או משהו ובגלל זה היה לי חום 39 יום למחרת לא ירד לי החום הלכתי לרופא אמרתי לה יש לי חום 39 ואני לא יודעת איזה כדור אני יכולה לקחת להורדת החום כי בהריון איזה כדור יעזור לי שמותר בהריון נתנה לי דקסמול.
לקחתי תכדור באותו היום כבר ולא ירד החום אמרתי אולי יקח לו זמן להשפיע אחרי כמה שעות לקחתי עוד אחד בבוקר קמתי אם ירידת מים בגלל החום שלא ירד הרבה אמרו לי שהיא היתה אמורה להפנות אותי למיון בגלל חום כי הייתי בהריון ולא עשתה את זה אלה נתנה כדור אני לא ידעתי שאמורים להפנות לבית חולים ואמרו לי שזה נקרא רשלנות רפואית ושאני יכולה לתבוע אותה זה נכון?
כדי להעריך אם התגלתה התרשלות בטיפול יש צורך לעיין בתיעוד הרפואי המלא ולהתייעץ עם מומחה רפואי מתאים בתחום הגניקולוגיה. במידה ולא נגרם נזק בשל ההתרשלות לא נראה כי יהיה כדאי להגיש תביעה שכן הפיצוי ניתן עבור הנזק שנגרם ולא בגין ההתרשלות עצמה.
מומלץ בכל מקרה לערוך יעוץ מסודר עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.
אתחיל בזה שאני היתי בעד לידה טבעית בלבד, בלי חומרים למינהם או מזרזים... שבוע 40, ירד הפקק הרירי, יחד עם צירים צפופים, ביקורת במיון, בודקים פתיחה, בא לי למות מכאבים, אין פתיחה או מחיקה, שולחים הביתה ולחזור לביקורת עוד יומיים, אחרי יומיים של צירים, הבנתי שזה כניראה זה, מגיעים לבית חולים ב4 בבוקר, בודקים שוב, פתיחה 1 מחיקה 80, שולחים הביתה, אחרי 3 שעות יורדים המים, חוזרת לבית חולים, מאשפזים במחלקה אחרי 3 ימים של צירים בלי שינה! פה מתחיל להיות שמח!
למזלי יש לי דולה מדהימה שבאה לעזור לי לעבור הכל יחד, התחלנו עם תרגילים ותנועות כדי לעודד פתיחה אחרי 6 שעות אני בטוחה שזהו אני בפתיחה ללידה, מגלים שהגעתי לפתיחה 2.5 ו90 מחיקה, מאוכזבת מעצמי, עייפה, רעבה, כאובה נותנת עוד צ'אנס לפתיחה... עוברים עוד כמה שעות, פה כבר איבדתי תחושת זמן לגמרי, טחורים ארורים הופיעו פתאום, כאב בלתי נסבל מפי הטבעת לתוך המעי, (אני סבלתי כל ההריון מורידים נפוחים בגוף, זריקות קלקסאן כל יום וגרביים אלסטיות) לא מסוגלת לשבת או לזוז, בכי היסטרי, חוסר אונים, מציעים לי אפידורל כדי להוריד את הכאב מהטוסיק, חושבת על זה קצת ומחליטה להתחיל עם גז צחוק, הגז לא דיגדג לי כלום לצערי ( אני לא רגישה בכלל להרדמות..) מחליטה לוותר על החלום של לידה טבעית, ונכנסת לחדר לידה לקחת אפידורל, מציינת שנותנו לי 2 מנות של הרדמה מקומית, שלא פעלו עלי, הרגשתי את כל המחט נכנס לי בין החוליות, החומר הקר זורם, תחושה לא נעימה בכלל, ממתינה, האפידורל לא משפיע עלי, הרופא בשוק שאני יכולה לעמוד ומרגישה את הכאב.. ממשיכה לתת לזה צ'אנס, עוד מנה, עוד מנה, כלום, הכאב בלתי נסבל (של הטחורים לא של הצירים)
בדיקת פתיחה נוספת, 4.5 ס"מ.. אכזבה וחוסר הבנה למה הפתיחה לא מתקדמת, מאבדת את זה, הרבה רופאים באים הולכים, בודקים אותי, אני כבר לא רואה פרצופים, עייפה וכאובה... אחרי 18 שעות בערך הרופאים מתחילים להילחץ למה זה לא נפתח, אחרי כל כך הרבה צירים וירידת מים... עוד בדיקת פתיחה, ויש פתיחה מלאה!
מתחילים צירי לחץ, אבל אני לא יכולה ללחוץ בגלל הטחורים, צורחת את נשמתי, לא מוצאת תנוחה, מיילדת הדולה ובעלי יחד עם עוד אנשים שאני כבר לא מזהה מנסים לעזור לי ללחוץ, כבר לא מעניין אותי כלום, רק להוציא את התינוקי החוצה.
מכל התזוזות וחיפוש תנוחה החוט של האפידורל נקרע, רוצים לדקור אותי שוב ולנסות לחבר מחדש, אני מתנגדת כי זה גם ככה לא השפיעה עלי.
מגיע רופא בכיר לבדוק מה נסגר איתי, למה התינוק לא יוצא, הוא מגלה שתינוק עבר את העצמות, הראש כבר כמעט בחוץ בפלוס 2, שם מבצבץ אבל משהו חוסם אותו, מסתבר, שרקמות שלי לא נפתחות, פריכות, לפי מה שהבנתי זה כמו שריר שלא נמתח, זה למה תמיד כאב לי כל סוג של בדיקת פתיחה או התערבות באזור האינטימי.
הרופא מחליט שאנחנו מאבדים זמן יקר, וצריכים לעבור ואקום ואם זה לא עובד, קיסרי חירום, נותנים לי פיטוצין, צירים חזקים במיוחד, מנסה ללחוץ את כל החיים שלי החוצה, כלום לא מתקדם, נכנסת לוואקום, צורחת שלא מסכימה לחתך חיץ, הרופאים קושרים אותי על מיטת ניתוח, ממש כמו סרט אימה, מכניסים לי את המכשיר וואקום, בלי הרדמה אפידורלית, אני כבר מאבדת את זה לגמרי, אחרי כמה ניסיונות, הרופא לוחץ לי על הבטן עם כל הכוח ואומר לי עכשיו את מוציאה אותו אין ברירה!
ניסיתי את כל הכוח שלי, אבל זה לא עזר, תוך דקה מעלים אותי על מיטת ניתוחים, מתחננת שירדימו אותי כבר כי אני לא מסוגלת יותר לנשום, שמה לב שמתחילים לשים את הוילון שמפריד בין חלק גוף תחתון לעליון כדי שהיולדת לא תראה את הניתוח, ואת החומר שמנקה את הבטן,ואני בלי אפידורל בכלל!
מתחילה לצרוח שלא יפתחו אותי, מרגישה צריבה חדה בבטן, הרופאים מתחילים לדבר ביניהם אם יש אפידורל או אין, ואיך זה יכול להיות, אני כבר מאבדת את זה לגמרי, בטוחה שהולכים לפתוח אותי בלי הרדמה! אחרי כמה שניות הגיעו להחלטה, מרגישה קור בגוף, הרדמה מלאה, ניתוח קיסרי חירום.
מתעוררת בחדר התעוששות כשדולה המדהימה שלי מראה לי תמונה בטלפון של תינוק ורוד יפיפה ואומרת לי, זה שלך!
לסיכום, לחיצה אחת הפרידה אותי מלידה טבעית, ראש כבר היה שם כמעט בחוץ, אבל הגוף שלי לא עמד בזה.
אני יכולה להגיד שעברתי לידה טבעית, ואקום, קיסרי, אפידורל, פיטוצין, 3 ימי צירים צפופים!
נהייתי ממש אגדה במחלקה, האחיות באות לראות מי זאת הבחורה שעברה את הגיהינום הזה, אבל אני אופטימית ומחייכת, כי יודעת שניסיתי הכל לפני שהגעתי לקיסרי, קיבלתי את המתנה הכי מדהימה שיכלה להיות, אני אמא מאושרת!
אני 3.5 חודשים אחרי ניתוח קיסרי לפני שבועיים התגלתה שארית שילייה קטנה בהמלצת הרופאת נשים חיכיתי לוסת לראות אם יצא לבד. בבדיקת אולטרסאונד שעשיתי אתמול ראו שהשארית לא יצאה ואף גדלה מעט כי יש כלי דם שמזין אותה ונתנה לי הפניה להיסטרוסקופיה לבקשת בית החולים פיקססתי להם את ההפניה והם אמרו שיקבעו לי תור לחודש הקרוב. הרופאה אמרה שאם אני רוצה דחוף להוציא היא תיתן הפניה למיון ושם יבדקו אם דחוף להוציא או שאפשר לחכות לתור.
זה לא אמורה להיות אחריות של הרופאים לטפל במקרה כזה דחוף בלי לדחות אותי לעוד חודש? קראתי שבמקרים של שארית שלייה ברחם יכול להגרם לי נזק משמעותי לרחם.
אמא שלי בת 93 סובלת מבעיות בריאות קשות. היא גרה בישוב עפרה. הרופאה שלה (שמגיעה אליה הביתה) נתנה לה הפניה לביצוע אקו לב. אמרתי לה - שהדבר אננו מציאותי כי היא לא תעמוד בנסיעות הלוך ושוב (יש לה אי ספיקת לב בהחמרה) עקב מצבה הבריאותי הקשה. ביקשתי לעשות בדיקה תוך אישפוז קצר אך היא אמרה שזה בלתי אפשרי.
נא לענות לי - איזה זכויות יש אצל אנשים בעיניין טיפולים רפואים (אמא שלי מטופלת על ידי חברת "צבר רפואה" אשר נותנת שירות לאנשים במצב של מחלות סופניות שנקראת "הוספיס בית".
ראשית אציין כי הפורום עוסק בנושא של נזיקין ורשלנות רפואית ולא בנושא של זכויות מטופלים אל מול קופת חולים. לא הבנתי מפנייתך אם אמך קבלה את התשובה מקופת חולים בה היא חברה או מהחברה אשר מטפלת בה. כך או אחרת כדאי לקבל הערכה מגרנטולוג (מומחה ברפואת קשישים) כי רצוי לבצע את הבדיקה במסגרת אשפוזית נוכח גילה של המטופלת ומצבה הבריאותי ולפנות עם הערכה זו שוב לקופ"ח / לגורם המקבל החלטות לגבי אופן ביצוע הבדיקה.
אני מניח כי התשובה חיובית - איני מכיא הליך רפואי בוודאי ניסויי שניתן לכפות על אדם בניגוד לרצונו (למעט מקרים מאד חריגים) גם אם תחילה נתן הסכמה לטיפול /ניסוי.
אח של בעלי ז"ל היה בן 46 במותו. הוא נסע על אופניים עם חברים, התמוטט ונפטר. 14 ימים לפני הרכיבה הוא היה בבדיקה של סיבולת לב ריאה לפי הפניה של קרדיולוג של קופת חולים. הוא הלך להבדק בשביל לקבל אישור בריאות לחדר כושר שאליו נרשם.
לפי הרופאים, לא היתה כל בעיה בריאותי ובטח שלא בעיה בלב שלו. בדיעבד מסתבר כי כנראה שכן היתה בעיה בלב ואם הוא היה יודע עליה, יכול להיות וסביר מאד שלא היה מתאמץ או שהיה מתנהל אחרת, כמו כל אדם שיגלו בעיה בלב שלו...
זה מקרה ממש מרגיז והנסיבות כמובן קשות מאד למשפחה.
אני רוצה לשמוע את דעתך והאם מתוך ניסיונך יכול להיות שבמקרה כזה היתה רשלנות רפואית של הרופאים שלא אבחנו את הבעיה בלב לפני שהבנאדם נפטר בהפתעה?
אני משתתף בצערכם על הטרגדיה שפקדה אתכם ומאחל לכם כי לא תדעו עוד צער.
טיפלתי בעבר במקרה דומה למקרה שאת מתארת.
כדי להעריך אם הבדיקה שנערכה טרם הפטירה אכן גילתה ממצאים שהצריכו טיפול, בירור או לכל הפחות בשלב ראשון המלצה להימנע ממאמץ לבבי חריג יש כמובן לקבל את מלוא הממצאים - הן פענוח הבדיקה והן את החומר הגולמי של הבדיקה (דיסק/צילומים/סרטון/כל נתון אחר שהופק) ולהתייעץ באופן מסודר עם קרדיולוג מנוסה. כמובן שיהיה צורך גם בנתונים שהתקבלו לאחר הפטירה ובפרט אם בוצעה נתיחה לאחר המוות כדי להבין מה אירע והאם ניתן היה למנוע את האסון.
אתם מוזמנים לפנות אלי לתיאום פגישת ייעוץ ראשונית ואנסה לתת לכם במסגרתה הסבר מלא על אופן הבירור של המקרה. אני עובד בשיתוף פעולה עם כמה מהקרדיולוגים הבכירים בישראל לצורך יעוץ ומתן חוות דעת.
אני שבוע אחרי ניתוח קיסרי. בעקבות טיפול "מסור" בבית חולים נכנס לי חיידק לדם. ספילקוקוס אריוס. הרופאה של מחלות זיהומיות מתעקשת על טיפול אנטיביוטי של שבועיים, 3 פעמים ביום דרך עירוי.
סיימתי כבר שבוע של אנטיביוטיקה ונשאר עוד שבוע. כל יום שעובר אני יותר ויותר חלשה ולא מצליחה אפילו לשאוב חלב לתינוק. חזרה לי תרבית דם שניה, שלילית שלקחו לפני שבוע!
אני רוצה לסרב להמשיך את הטיפול האנטיביוטי אבל מפחדת כי הם אומרים שזה מסוכן ברמת מוות, ולא תמיד רואים אם החיידק באמת נסוג כי לפעמים הוא רק נחלש. רציתי לדעת האם יש אפשרות להגיש תביעת רשלנות רפואית על ההדבקות בזיהום הזה, שאני לא מצליחה להתגבר עליו למרות טיפול אינטנסיבי מאד?
הנושא של הדבקה בזהומים בעת אשפוז הוא עניין מורכב ויש לדעת כי לא כל הדבקה בזהום הינה בהכרח עילה לתביעת רשלנות רפואית גם כאשר ברור כי הזיהום מקורו בבית החולים (יש חיידקים האופיינים במיוחד לבתי חולים).
בתי החולים חייבים לפעול לצמצום ומניעת זיהומים אך גם בבתי החולים הטובים בעולם עדיין לא מצאו שיטה למנוע לחלוטין הדבקה בזהומים מן הטעם הפשוט שלבתי חולים מגיעים אנשים אשר כמובן סובלים מזיהום.
בחלק מן המקרים אפשר לטעון כי מועד גילוי הזיהום היה מאוחר או שהטיפול בזיהום היה לא נכון אך על עצם ההדבקה בחלק גדול של המקרים (למעט מקרים חריגים) מורכב לתבוע בעילה של רשלנות בטיפול.
בכל מקרה כדי לברר את העניין באופן מלא ומסודר כדאי לערוך יעוץ מסודר עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית בפגישת יעוץ.
כאבי תופת בבטן תחתונה הגעה עצמאית למיון חירום.
בדיקת רופא כולל הדמיה.
זריקת משכיח כאבים בישבן.
שיחרור.
למחרת הגעה בניידת אמבולנס למיון חירום אותו מיון חירום, הבדיקה אותה בדיקה רק מה שהרופאים הם מנהלי מחלקת כירורגיה למזלי.
ההחלט: ניתוח חירום של אפנדציטיס.
התאוששות החלמה ואז בום!
צלקת איומה ומכוערת מאין כמוהה!
ההשלכות: איזור הצלקת נפגם מדי וייצר עוד שברי שריר (בקעים) בשני הצדדים - איני רופא אך משער שזה קרה בגלל זה.
צלקת מכוערת ומוגזמת ואני פשוט מתוסכל ורוצה לתבוע אותם! האין זאת תביעה שהיא ראויה באמת?
הרופא מסתבר לי היה סטאז׳ר והוא פשוט קרע את הבטן בצורה לא מקצועית וממש ייצר נזק נפשי ופיזי שמציק לי מדי יום.
המקרה קרה לפני 3 שנים אך זה לא מניח לי.
יש לי את כל התיעוד הרפואי אני הוצאתי מהארכיון.
מה דעתכם על האפשרות להגיש תביעה במקרה כזה? האם יש לכם עורכי דין שמתמחים ובעלי ניסיון בתביעות דומות?
כדי להעריך אם הצלקת שנגרמה בשל ניתוח האפנדציט אינה סבירה ונגרמה בשל התרשלות בסגירת הפצע הניתוחי יש צורך לעיין בתיעוד הרפואי המלא ולהתייעץ עם מומחים רפואיים מתאימים. אופן ההצטלקות של פצע ניתוחי תלויה בגורמים שונים חלקם בשליטת הרופא וחלקם אינם בשליטתו (כמו אופן תגובת העור, נטיה לצלקות ועוד).
אין לצערי לכן דרך להעריך אם יש מקום לתביעה במקרה זה רק על בסיס תיאור המקרה ויהיה צורך לקבל את מלוא התיק הרפואי ולערוך התייעצות עם מומחה רפאוי להערכת המקרה רצוי בליווי עורך דין מנוסה בתחום.
מעוניין לבדוק דרך חוקית בכדי לשכנע את קופת חולים כללית לאשר טפסי 17 לביצוע בדיקות הדמיה בבית החולים תל השומר.
הם אישרו לי את הבדיקות בבית חולים אחר, אשר אין לו יכולת לבצע בדיקות אלה תוך מענה לשאלה ששאל הרופא המפנה, גם כן מתל השומר.
אציין כי אני מטופל מגיל ילדות בתל השומר.
מה ניתן לעשות מבחינה חוקית במקרה כזה? איזה זכות יש לקופת החולים לסרב למתן הפניה?
ככל שאתה נזקק לפי המלצה בכתב של רופא לביצוע בדיקה מסויימת הכלולה בסל הבריאות ובית החולים אשר אליו הוצא טופס 17 של הקופה אינו מציע שירות של בדיקות אלו הרי שעליך לקבל תשובה כתובה של בית החולים כי אין לו את המכשור / אפשרות לבצע את הבדיקה ולפנות לקופה ובמידת הצורך לפנות לנציב פניות הציבור בקופה ואף לבית דין לעבודה אשר מוסמך לדון בנושא של תביעות כנגד קופות חולים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
שלום רב, לפני מעל לעשור העברתי את התיק הרפואי מקופת החולים בעיר שגרתי בה לאותה קופה בעיר אחרת. ובמשך כמה שנים נוספות הקופה ניסתה למצוא את התיק שהועבר כשביקשתי, אך ללא הצלחה ועם הבטחה שזה נמצא אצלם במחשבים. לאחר ניסיון ארוך ובקשה להתייחסות עבור מציאת התיק עם תקשורת לקוייה מצד המזכירה שהייתה שם לאורך כל אותה תקופה. ויתרתי לנסות דרכה ופניתי לתלונות הציבור של הקופה בכדי שהם ידעו לאתר את התיק שלי. גם שם היה חוסר התייחסות וגרירת זמן יקר שלי בכתיבת מיילים וטלפונים, לבסוף הצלחתי להוציא מהם מכתב (עם מעט מאד מילים) שבו הם מתנצלים והתיק הרפואי שלי אבד במערכת. מאז כל עו"ד שפניתי אליו שמבין בנושאים של רשלנות רפואית ומסמכים רפואיים לא ידעו לתת לי מענה ולא הכירו תיק מהסוג הזה ולצערי לא ידעו לאיזה משרד עו"ד להפנות אותי.
אשמח לדעת מה הדרך בכדי למצות את הדין על כל ההיסטוריה הרפואית החשובה, שכרגע פוגעת ופגעה בעבר בניסיון למצוא תיעודים שרלוונטיים למצבי הבריאותי. תודה
ברור כי הקופה אחראית לאובדן התיק שכן בהתאם לחוק עליה לשמור את הרשומה הרפואית. ככל שתבקשי להגיש תביעה בעניין זה תצטרכי להוכיח מה הנזק שנגרם לך בשל אובדן התיעוד הרפואי כלומר אילו בדיקות אבדו ומה ההשלכות הבריאותיות בפועל של אובדן מידע זה.
אשמח לשוחח איתך טלפונית לגבי המקרה ולייעץ לך במידת הצורך באופן פרטני.
כמו שניה אחיה הגדולים גם ענבר קיסרית. רק שאצלה ידענו מראש שזה עומד לקרות.
אחרי קיסרי חירום אחד עוד הייתי אופטימית וניסיתי ללדת בצורה טבעית. מה שהסתבך והוביל לביצוע ניתוח קיסרי חירום נוסף.
הגענו לתל השומר בתאריך המיועד, לאחר הדרכה של ניתוח ידידותי. לשמחתי איפשרו לי להיות עם משקפיים, לבעלי לצלם ולא קשרו את ידי.
מיד אחרי הסרת הוילון (רגע חזק עוצמתי ומרגש)
ענבר הונחה עלי עור לעור לחיבוק והנקה.
התפירה אחכ הייתה ארוכה במיוחד והיו גם מעט הידבקויות. את הצלקת שלי עם הסיכות (העדפתי לא לקחת סיכון של זיהומים) עטפו בפלסטר מיוחד שנשאר עד יום השחרור. לא כאב או גירד וניתן לרחצה. ממש מוצלח ונכנס כרגע בצורה ניסויית לשיבא. אחרי ההנקה הציעו לי מורפיום שהיה יעיל מאוד לכאבים. בעלי היה המון שעות ללא אפשרות לצאת (אלא אם ישאיר בתינוקיה) ולכן ממליצה לדאוג לאב הטרי והמורעב לאוכל לכל השהייה הארוכה. אני הייתי בצום אבל מה הוא אשם?!
שאר האשפוז עבר בנעימים. ענבר נשארה איתי בביות מלא. כאשר בעלי ואמא שלי חלקו את הלילות על מנת שלא אשאר לבד.
האחיות שלי ושל ענבר באשפוז היו מקסימות למדי. קשובות. מתעניינות וסימפטיות. הגיעו בדקו את דף המעקב הציצו ולא הרבה מעבר.
אני נשארתי עם חוויה חיובית ומתקנת למרות החשש הגדול. תודה לפורום המקסים, על העידוד, העצות והחברות לעת צרה.
אז אתחיל בזה שהתחלתי מעקב הריון אצל רופא מכבי חסר אכפתיות, חסר סבלנות שלא היה מסביר לי כלום על הבדיקות שעליי לעשות, כל דבר גיליתי לבד וביקשתי לבד (הריון ראשון) טיפה האחרונה שלי היית אצלו שהגעתי אליו הסברתי על כאבי גב נוראים שיש לי (עברתי תאונת דרכים שנתיים לפני ההריון ולפי הצילומים זזה לי חוליה בגב) הסברתי לו גם שאופן העבודה שלי הוא מאוד קשה , אני עובדת 11 שעות ואם אפשר שיתן לי שמירת הריון...
הרופא אמר שלא בסמכותו לתת שמירה ועליי ללכת לאורטופד, כמובן שאורטופד אומר לי שלא בסמכותו לתת לי שמירה ועליי ללכת לרופא נשים! נותן לי לעשות פיזיותרפיה (אז הייתי כבר בחודש 7) מגיעה לפיזיותרפיה (הבטן שלי הולכת לפניי כן !) הרופא אומר לי תשכבי על הבטן!
אני עומדת בהלם אומרת לו אתה רואה שאני בהריון כן איך אני אמורה לשכב על הבטן לעזאזל?! ואז אומר לי טוב תשכבי על הגב ותרימי את הרגליים עד החזה! בקיצור פה הסבלנות שלי נגמרה, קמתי הלכתי הבנתי שהבנאדם קנה את הרישיון שלו כרופא.
הגעתי לחודש שמיני וקיבלתי צירים מוקדמים פינו אותי למיון, מכיוון שלא היית פתיחה שוחררתי הביתה (עדיין כואבת עם צירים) עם מכתב שבו רשום ללכת לרופא נשים למחרת! בבוקר מתקשרת עדיין עם צירים מתחננת לאנשים שיתנו לי לראות רופא ואף אחד פשות לא התייחס עליי! רק אמרו לי סעי למוקד יבדקו אותך שם (והמוקד נמצא חצי שעה נסיעה מהבית שלי)! עם דמעות בעיניים התחננתי לעשות מוניטור עוברי - דרשו ממני הפניה!
ככה היה במשך יומיים עד שהגיע התור שלי לרופא נשים אחר , מגיעה לרופא החדש מספרת לו את כל מה שעברתי והרופא פשוט לא מקשיב למה שאני מספרת לו, ללא בדיקה, ללא טיפת התעניינות נתן לי הפניה לגדילת עובר השניה ואמר לי יום טוב!
עד עכשיו אני לא מפסיקה לבכות בחיים שלי לא נתקעלתי בחוסר אכפתיות ברמה כזו לאישה בהריון. פשוט לא יודעת מה לעשות! לאן ללכת שיבדקו אותי כמו שצריך והתייחסו אליי כמו שצריך. יש כאן ממש ריח של רשלנות רפואית חמורה!
הפורום מיועד ליעוץ בנושאי רשלנות רפואית ואיני מוסמך לצערי להנחות אותך כיצד לפעול רפואית. אם את מרגישה שאינך מקבלת מענה רפואי ראוי במסגרת קופת חולים את יכולה לפנות למנהל/ת המרפאה בתלונה וכן אפשר לפנות נציב פניות הציבור בקופת חולים.
אני מבינה שאתה מומחה לבעיות בהריון ובלידה ואני רוצה למנוע סיבוכים במצב שאליו הגעתי.
עברתי שקיפות עורפית - תוצאה תקינה ברוך ה'.
בנוסף לשקיפות עופרית גם עברתי את הבדיקת דם של השקיפות עורפית.
בבדיקה יצא תוצאה לא תקינה ובעקבות זה הרופא נשים שלי שלחה אותי ליעוץ גנטי.
הייתי ביעוץ הגנטי ובו ניסו לכוון אותי לבדיקת מי שפיר - סירבתי כמובן היות ויש סיכוי להפלה, אפילו אם זה אפסי ורק מלחשוב להכניס מחט לרחם על מנת לקחת מים של העובר ולבדוק לגבי תסמונת דאון גורם לי צמרמורת.
הרופא במסגרת ייעוץ הגנטי הציע לי גם את הבדיקת דם שנותנת תוצאה של 99 אחוז בדיקה מאוד אמינה אך יקרה.
אך כסף זה עניין פחות בעייתי
אמר לי ככה: בדיקת דם את יכולה לבצע עד חלבון עוברי, אם אפספס את הבדיקת הדם וגם בחלבון העוברי יצא לא תקין חובה מי שפיר.
השאלה שלי היא כזאת:
מה עליי לעשות, לבצע בדיקה דם? יש בדיקות הריון אחרות שצריך לעשות במצב כזה?
להמתין לחלבון עוברי ואז אין מה לעשות חובה מי שפיר?
מה הסיכוי שמי שיצא לה שקיפות עופית בערך 1,200,000 יצא לה ילד תקין? כי להבנתי הייתי צריכה להגיע לתוצאה של 1,385,000
אני מצטער אך לצערי איני מוסמך להשיב לך על שאלות אלו שכולן רפואיות ומצריכות ידע ונסיון של רופא נשים. אני ממליץ שתערכי יעוץ נוסף אצל רופא נשים בהקדם האפשרי ולהערכתי באמצעותו תוכלי לקבל הסבר מלא שיסייע לך בקבלת ההחלטה הנכונה.
מאחלך לך המשך הריון תקין ובריאות מלאה לך ולמשפחתך.
אני בהריון שבוע 28
ומסקירה ראשונה שעשיתי הרופא אמר לי משהו על מעיים אקוגנים. לא בדיוק הבנתי מה זה אומר. קראתי בגוגל בעיקר הראה לי דברים רעים!
העיקרון היה חשד של הדבקות cmv עשיתי את הבדיקה דם ויצא לי תקין.
אמר המשך מעקב בשבוע 21 לראות שבעצם העובר קודם כל מתפתח (בעיקרון אם יש את זה חס חלילה אז הילד לא אמור להתפתח כל כך).
חזרתי בשבוע 21 לסקירה מורחבת הרופא נשים טוען שעדיין רואה את זה אבל לא כמו בהתחלה עדיין ממליץ על מי שפיר. (מה שאין סיכוי שאני יעשה).
לפני שבועיים שוב עשיתי סקירה מורחבת (3) אצל רופא אחר מומחה בבית חולים שאמר לי מראש שגם אם הוא לא רואה כלום הוא עדיין רוצה לשלוח למי שפיר כדי לשלול תסמונת דאון.
בדקה אותי הרופאה וטוענת שלא רואה המעיי אקוגנים ורואה את הצבע רגיל! (שחור אפור. ולא לבן) ואז הרופא לקח לה מהיד ויותר מרבע שעה פשוט חיפש את זה. ואז אמר לי יש ממצע קטן של מעי אקוגנים.
הלחץ הוא איום ונורא!
אני יודעת ש80 אחוז מהתנוקות נולדים ככה ואין עם זה בכלל בעיה זה מסתדר ישר אחרי לידה.
אני קודם כל יגיד שלא משנה מה יגידו בבדיקת מי שפיר אני בחיים לא יעשה הפסקת הריון. אני מאמינה שהשם לא נותן לבנאדם סתם נסיונות!!
אבל עדיין הפחד הפחד הוא איום!! ברמה שלא מצליחה לתפקד. אני רוצה שהכל היה בסדר. אני רוצה ילד בריא מגיע לי עברתי הרבה בשביל ההריון הזה!
השאלה האם קופת חולים חייבת לאפשר לי לקבל חוות דעת נוספת של מומחה לתחום הזה או שאני צריכה ללכת למומחה פרטי, שלפי מה שהבנתי עולה אלפי שקלים?
ראשית איחולי בריאות שלמה והצלחה בהריון. הפורום מיועד לנושאים של רשלנות רפואית ואינו עוסק בנושא של זכויות אל מול קופות חולים לפי סל הבריאות. בכל מקרה גם אם לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי אינך זכאית לסקירה על ידי מומחה נוסף אפשר לבקש בדיקה כזו ואף לפנות לועדת חריגים בקופה.
אני 26 יום אחרי קיסרי שני. היו קצת סיבוכים בגלל הדבקויות ולאחר 3 שעות בחדר ניתוח הייתי בחוץ. הרופאים אמרו שניקו את הרחם למרות שהיו הדבקויות.
סליחה על התיאור :
הדימומים שלאחר הניתוח עברו לי אחרי שבוע וחצי. עכשיו מזה כשבועיים יש לי מן דימומים מוזרים שבאים והולכים. כמו כן יש לי כאבים חדים בבטן תחתונה. לא חושבת שזה ווסת.
לגבי הנקה הנקתי רק שבועיים וחצי ומשם אין חלב. הדימומים התחילו ממש לפני שניפסק החלב.
כרגע אין כאבים או חום באופן קבוע או משהו שיכול להראות מצב שמצריך אשפוז. למרות זה אני לא רגועה בכלל אחרי שקראתי על הסיכונים של הדבקויות ברחם.
התקשרתי קבעתי תור לרופאת נשים ובתור יהיה רק ב 29 לחודש אפריל. דיברתי עם הפקידה על מנת להקדים את התור בגלל הדימומים, היא אמרה שזה נמשע תקין ואם יש חששות לפנות למוקד כי אין תורים פנויים לבדיקת גניקולוג.
חשוב לציין שזה מאוד מציק לי הדימום ולפי הצבע זה לא נירא כדם "ישן" עוד מהניתוח למרות שהכל יכול להיות ואני נלחצת מרגע לרגע.
הדימום לא חזק אבל עדיין קצת מדאיג. אני מאד פוחדת שיגרם לי נזק בלתי הפיך ושיגידו לי שזה מאוחר מדי ונגרם נזק לרחם שיקשה עלי להכנס להריון בעתיד.
בתחילת ההריון בישרו לנו שנדבקנו בנגיף CMV. חיידק אלים לעובר שיכול להוביל לחירשות עיוורון ואף לא עלינו...
המליצו לנו להפסיק את ההריון
המומים וכואבים לא ידענו איך להכיל את הבשורה וביקשנו לחקור את הנושא
גילינו שבשנים האחרונות יש יותר ויותר מחקרים שמראים שאפשר לעבור הריון עם cmv שברוב המקרים הכל בסדר גם אם העובר נדבק. ביקשנו לחכות על הגזירה לבדיקה של מי השפיר. בשבוע 22 ברגליים רועדות הגענו לאסותא שם עשינו מי שפיר. המזל לא הקל עלינו והתוצאה הייתה חיובית. הוא נדבק.
בזכות הכוונה ותמיכה גילינו שגם זה לא סוף העולם והמשכנו לתחנה הבאה- בדיקת mri מח לעובר. בשבוע 32 ביצענו באיכילוב את הבדיקה וגם פה נאלצנו להתמודד עם בשורות לא חד משמעיות. בתמיכתו ובליוויו של פרופסור מלינגר בביח איכילוב שמענו על ה- mri המיוחד בוינה, אוסטריה. כשחשבתם שהלכנו לדפוק שניצלים בשבוע 34 למעשה הלכנו לעשות סקירת מוח לעובר שלנו. כן לא יכולנו לדבר על זה ולא יכולנו לשתף את כל התקופה הזאת.
כמעט שנה עברנו הריון קשה מלא חרדות ומפחיד
מיולי ועד אפריל ורופאת נשים ורופאת משפחה שמציעות להפסיק את ההריון ומה אנחנו צריכים את זה.... אבל משהו בנו אומר לנו שיש פה עובר בריא ומתוק שמתחנן לחיות. שמבקש שלא יוותרו עליו. ובווינה, בשבוע 34 אחרי בדיקת mri מודיעים לנו באופן חד משמעי שהבדיקה יצאה תקינה, שהעובר בריא.
יש המון מקרים של הריונות cmv שהופסקו וכל אחד והסיפור שלו ואין נכון או לא נכון. ועכשיו יש לנו עוד בדיקות ועניינים אבל יש פה עיניים שמסתכלות עלינו והן מלאות בכל טוב.
הייתה לידה טבעית מטורפת , אחרי שנרולי נולדה אחרי שלושה ימים, הקטנצ׳יק הזה גלש החוצה תוך שעה בלי אפידורל, על שרפרף הולנדי תוך שלוש לחיצות.
נגלה את השם בברית, בטוחים שאתם סקרנים ונגלה לכם בקרוב. עד אז לכו עם האינטואיציות שלכם, היו קשובים לעצמכם אבל בשום פנים ואופן אל תהיו שאננים וחסרי זהירות. במקרה שלנו ידענו שבכל רגע אולי נאלץ לסיים את ההריון אבל זה הרגיש לנו פחות אכזרי מאשר לוותר על עובר שייתכן ובריא לחלוטין. ואנחנו לא מתחרטים על שום דקה.
אשמח מי יוכל לעייץ לי עם יש עילה לתביעה
4/10 התפנתי לבית חולים עם כאבי תופת
לאחר מכן שוב התפנתי לבית חולים עם כאבי תופת ולאחר בירור הסתבר שיש לי דלקת כלשהי באזור הלבלב.
אושפזתי ללילה ובמהלך כל אותו הלילה והיום של מחרת התבהר מצבי הרפואי (ע"פ בדיקות דם בלבד שהלכו והחמירו)
כיב פטטי! אף על פי שסבלתי מכאבי תופת (בדף האישפוז רשום "מתלוננת על צירי לידה") בית חולים בחר לשחרר אותי להמשך בדיקות בקהילה. מאחר והייה חגים חיכית קרוב לשבועיים לבדיקת גסטרו (כשאני סובלת מכאבי תופת ולא יכולה לאכול כלל!)
בבדיקה הסתבר שיש לי כיב פטטי שעומקו בין 15 ל 20 מ"מ (מיותר לציין שהרופאה בעצמה הייתה בהלם איך שיחררו אותי במצב הזה) ודלקת בכיבה.
כמובן שיש עוד המשך כי עד היום אני סובלת ובמקום הכיב הופיע שבר.
אם היו בודקים אותי בזמן ונותנים לי את הטיפול הראוי כנראה שלא הייתי משילה 13 קג
לא הייתי סובלת משבר וכנראה גם לא מדלקת כו חמורה.
האם יש עילה לתביעה מול בית החולים? במיוחד על סבל מתמשך שיכל להימנע עם בית החולים הייה עושה לי בדיקת גסטרו?
כמעט בלתי אפשרי להעריך בצוןרה רצינית האם היתה התרשלות בטיפול שקיבלת בבית החולים וכן האם טיפול אחר יכול היה למנוע את הנזק או להקטינו משמעותית ללא עיון בתיעוד הרפואי והתייעצות עם מומחה רפואי. נראה על פניו כי המקרה כפי שמתואר בפניה בהחלט מצדיק בירור שיכלול איסוף של התיעוד הרפואי והתייעצות עם מומחה רפואי מתאים בתחום הגסטרו.
לדעתי כדאי שתפני בהקדם אל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית להתייעצות מסודרת בפגישה - עורך הדין יוכל לסייע באיסוף התיעוד ובהפניה למומחה הרפואי המתאים.
רוצה להכיר את כל האפשרויות שבפניך ולקבל החלטה מושכלת? פנה/י אלינו:
מכתבי תודה והערכה
"חשוב היה לי גם לכתוב ולהגיד תודה, עוד פעם, על הטיפול המשפטי שלך ושל צוות המשרד בתביעת הפיצויים שלנו מול בית החולים תל השומר. הגענו אליך בהמלצה של רופא בכיר ולמרות הקשיים, קיבלנו פסק דין ופיצויים הולמים"
ד.מ. סביון
"עופר סולר היקר, אין לנו מילים לתאר את הטיפול המשפטי המסור והמקצועי שקיבלנו ממך, לאורך 4 וחצי שנים שבהם ניהלת את התביעה מול בית חולים העמק בתבונה רבה, עמדת לצד בני המשפחה בכל עת ובכל עניין. מאחלים לך רק בריאות והצלחה"
משפחת ב.ע. חדרה
"פנינו למשרדך כשנה וחצי אחרי אירוע קשה של לידה שהסתבכה, ליווית והפנת אותנו אל המומחים הרפואיים והגשת תביעת פיצויים שהסתיימה במהירות, בדרך של פשרה ומבלי להגרר להליכים משפטיים מיותרים וכואבים. על כל אלה תודתינו"
בני הזוג בצרה
"עו"ד עופר סולר ייצג את המשפחה בתביעה נגד גניקולוג וקופת חולים מאוחדת. זכינו להכיר את המומחה המשפטי הטוב ביותר בתחום בזכות המלצה של קרוב משפחה והגענו לתוצאה ראויה, שעזרה להמתיק ולו במעט את חומרת הפגיעה והשפעותיה"