לידה ראשונה, מגיעה בשבוע 39 עקב חשש למקרוזומיה - עובר גדול (בדיעבד לא כזה גדול, נולד 3.700)
מגיעים לבית החולים, מתחילים בתהליך של בלון, זירוז וכל הסיפור, 17 שעות בחדר לידה,
מוניטור עוברי, צירים אין סופיים- העובר לא יורד בתעלה, מגיעים לפתיחה 9,10 אנחנו בלידה- אבל הילד לא מצליח לרדת מספיק אפילו כדי למשוך אותו באמצעות
ואקום.
תוך מספר דקות מגיע רופא בכיר בבית החולים (שלא אציין את שמו) ומסביר לי שאני מקבלת כמות נאה של
פיטוצין, חייב להיכנס לניתוח המצב לא יכול להימשך כך.
נכנסת לניתוח עם בעלי,
הרדמה אפידורלית כמו בכל קיסרי-ומרגישה הכל ! מרגישה איך לוחצים על הבטן לחלץ את הילד, מרגישה איך לוחצים כדי לחלץ את השלייה.
ופה מתחננת בפני כל הצוות שירדימו אותי כללית שאני לא יכולה לשאת את הכאב, מה שלא ידעתי - זה שפגעו לי בשלפוחית השתן בזמן הזה, קרע רחב בשלפוחית שבגללו למעשה הרדימו אותי בהרדמה כללית, שומעת איך הרופאים מבקשים להוציא את בעלי מהחדר ומפה והלאה - מתעוררת בטיפול נמרץ, לצד בעלי שממתין יחד עם כל המשפחה שלי בחוץ, מבינה שהייתי בניתוח במשך 3 וחצי שעות מבלי שאף אחד מהם ידע מה קורה, ולמה אני לא נמצאת בחדר ההתאוששות הרגיל של כל היולדות לאחר
ניתוח קיסרי.
צוות האחיות בטיפול נמרץ רואה אותי ומתעוררת ומסביר לי שעליי להירגע, היה לי
ניתוח שהסתבך ובו תפרו לי את השלפוחית במהלכו, אין לי מושג איך התינוק הקטן שלי נראה, האם הוא בסדר ומה קורה איתו?
24 שעות שוהה מחלקת טיפול נמרץ ולאחריו מעבירים אותי למחלקת יולדות, כואבת, בעיקר לא מבינה אם זו לידה (ועוד בפעם הראשונה) איך מחלימים ככה? נכנסת רופאה שמסבירה לי שתהליך ההחלמה שלי הולך להיות ארוך, אשהה במחלקה בין 10-14 ימים ושעליי להיות אופטימית ולהאמין שאחזור להיות מי שהייתי לפני הלידה, אישה בריאה. (מה?)
מחוברת לקטטר במשך כל האישפוז מאחר ורוצים לבצע בקרה על השתן ועוד נקז שמחובר לי לבטן בו לוקחים דגימה של קריאטנין לבדוק שחלילה הקרע לא נשאר והשתן דולף בגוף.
החלטתי שאני לא מוותרת, שאני קמה יחד עם כל המכשירים, עם כל הכאב ועושה את זה, כל יום הולכת קצת... ועוד קצת, מתיישבת עם הקטטר ועם הנקז ועם המחטים של הליינים של ה3 סוגי אנטיביוטיקה ביום ולא מוותרת לעצמי ובטח לא לילד שלי, קמתי אליו לתינוקייה רק לאחר 4 ימים-לא היה רגע מרגש כזה !
עד שהסירו את כל המכשירים לוודא שהשתן תקין, כמובן בליווי של אורולוגים ועוד אין ספור בדיקות שנערכו בבית החולים.
אתם יכולים לקרוא לזה מחדל רפואי ולבטח זה מה שהיה-אבל זה הנס הפרטי שלי, הסיפור שלי וההחלמה הארוכה שלימדה אותי להעריך כל כך את העובדה שהצלחתי להביא בריאה לעולם !
היום אנחנו 3 חודשים אחרי, בביקורות ובדיקות מתמידות. ארי שלי נולד בריא ושלם אחרי הכל !
תודה על הנס הגלוי ותודה על זה שלמרות הכל, ולמרות כל הקושי, קמתי על הרגליים חזקה לצד התינוק שלי - כי שום דבר לא מובן מאליו !