לא להאמין שאני שלושה ימים לאחר
לידה ולא לא יכולה להתאפק מלכתוב ולהביע תחושות.
כן אני היום יוצאת עם מתנת חיי לעולם החדש ב"ה.
אחרי דם יזע ודמעות .. על הכרית ועל כל מה שרק אפשר... אבל בכל זאת נשארת נאמנה לעצמי ממשיכה לחייך , ממשיכה להאמין וגם לנסות בכל זאת.
אז כך כל ההריון כמובן מדברת על
הריון 2 מתחילתו עד סופו היה הכי מאתגר אבר. אבל איך אומרים אצלנו הכל לטובה טוב להודות לה'
החיים שלנו תותים עם קצפת לא סתם.
כאשר נכנסתי להריון הן שאני עם בחילות, הקאות גם עד חודש חמישי כמו כולן תשישות עייפות ובכל זאת באה לעבודה כמו נמרה לא מוותרת על כל רגע רק שבאמת באמת אני לא יכולה פיזית לבוא אז לא מגיעה .. וכן אני חסרה במערכת .
אבל זה וזה אבל הכי שהופך את כל הסיפור לקצת מורכב באמצע חודש שמיני לא אשכח את זה לעולם אחרי יום עבודה מתיש מהרגיל בכל זאת מידי פעם במהלך ההיריון חוויתי צירים מוקדמים .. הגעתי למצב של נפילת סוכר דרסטית מול עיניה של בתי היום כבר בת 3 אבל אז הייתה 2.8 פחות או יותר.
מה שאני זוכרת שבאתי לבית חולים ותאמינו או לא נס העובר זז הכל בסדר כולל דופק -
מוניטור וכ"ו. אך אני בהשגחה ע"י צוות הרופאים בכיר.
לא מצליחה לקום לא אני כלל.
וכל ההריון אמרתי לעצמי כמה לא מובן לזכות במתנה כזו זה הריי פיקדון וזה לא שלי באמת ממש זה של ה' הוא החליט להעניק לי את הזכות להיות אמא.
ובכל זאת אני בת 25 הקטנה מכולן אוטוטו בת 26 אמא כן יודעת שאני ממש לא ניראת.
לבת הכי מהממת מעיין שממנה שואבת את מהות החיים את היופי, הטוהר והתום שאין לנו בנמצא.
מודה לה' על הבית , על הכוח ועל הכל
כי שום דבר לא מובן מאליו בכלל. מזל טוב לנו משפחה בת 4 נפשות בהחלט לא להאמין .. בן בא לנו בערב שבת קודש בלידה רגילה פעם ראשונה אצל בתי היה במסגרת
ניתוח קיסרי חירום.
לא האמנתי שהצלחתי עד הדקה התשעים.. ש.. כל ציר וכאב לא ייחסתי חשיבות עד שפשוט הגיע הרגע ש.. את נזכרת ערב שבת בעלך. בתפילה כולם אומרים תפילה מדליקים נירות כל הדבר הזה אינו מובן מאליו ואת איפה בבית חולים .. מעצימה את עצמך מתגברת מקבלת את העובדה שאת הולכת להיות אמא לשתיים ואיך משלבים אהבה כזו.
ופתאום פרץ של דמעות ליד המיילדות הסופר אינושיות סופר רגישות , מחבקות בדמעות האילו שבין לקחת נשימה לבין לקרוע את העולם היה משמעות חזקה לשם אמא ובעיקר לשמי .
והבכי והצעקה את אלופה את יכולה .. לא באמת האמנתי .. גם שכבר בכיתי ואמרתי דיי כואב לי אני לא יכולה דייי דיי בבקשה תצא/י אני לא מסוגלת מבטיחה לחבק כי באמת לא האמנתי בעצמי לא ידעתי באיזה רכבת אני הולכת.
ואז וואוו איזה מלכה את גיבורה פייטרית הצלחת אמא המיילדת בוכה מנגבת דמעות אומרת לי נשבעת לך ביקר לי מכל לא ראיתי אישה נערה יפה כמוך , לא ראיתי כזו לוחמת ויש בך מה שאין באף אחת אחרת.
את מדהימה את עשית לי רגש אני רואה לידות ונפעמת מהן כל פעם מחדש אך את נשמה של שבת.