פורום רשלנות רפואית

קצת הקדמה לפני החפירה , הייתי מכוונת לגמרי ללדת בלידה טבעית , עשיתי קורס היפנו תרגלתי והייתי ממש חדורת מטרה.

הכל התחיל קצת לפני הזמן בשבוע 35+4 ,

21.08 יום שלישי :

אני בעבודה , נכנסת לשירותים מסיימת לעשות פיפי ופלאק מרגישה שכוס נשפכת ממני לוקחת את הדברים שלי ועפה למיון באיכילוב.
מגיע לשם , מוניטור תקין , נותנים לי להסתובב עם סדין סטרילי ירוק בין הרגליים עד בדיקת הרופא.

נכנסת לרופאה , צעירונת וממש חמודה...שאלות רגילות ויאללה בדיקה (מפה התחיל הסיוט!)
תמיד חשבתי שנשים עדינות יותר אבל התבדתי...היא עשתה לי את הבדיקה בברוטאליות אכזרית בזמן שאני צורחת שם על הכיסא הזה את נשמתי.

היא לא בטוחה שמה שהיא רואה זה מים , קוראת לעוד רופאות מחליטות שאסתובב עוד שעה עם פד חדש ירוק ויבדקו אותי שוב בעוד שעה (סעמק!)
חיכיתי עם הפד בין הרגליים יותר מ 3 שעות פשוט כי שחכו ממני ואני סובייטית שקטה שחשבה שככה צריך..עד שחטפתי קריזה ופשוט נכנסתי לחדר.

שוב בדיקות , ברוטליות וכו'...הוחלט! ירידת מים, למחלקה לאשפוז , אנטיביוטיקה כל 6 שעות בגלל הירידת מים ומיילדים תוך 24 שעות עם לא אפתח לידה בעצמי.
איגור הגיע , נתנו לי מיטה , אכלנו והלכתי לישון.

22.08 יום ד' :
העירו אותי 800 פעם במהלך הלילה כדי לקחת כל מיני בדיקות , ספירות , כימיות וכו'.
אחת הנשים איתי בחדר סבלה מצירים אז נשמה ובכתה כל הלילה..בקיצור..לילה שמח.

ב 8 הגיעו רופאים , ראו שוב את ההפרשות וקבעו בחגיגיות "היום את יולדת בהצלחה!!!"
אני כמובן מתלהבת ומתקשרת לכל העולם ואישתו וכולי לחץ אחד גדול ומאושר...איגור יוצא מהעבודה ומגיע אליי , פתאום אחת האחיות אומרת לי "צריך לבדוק עם זה היום או בשישי (מההה?כבר סיפרתי לכולם אבל ואני כולי בציפייה)

כמובן אני בוכה , איגור מרגיע , היא בודקת והתשובה היא "היום"...מחכים כ-ל היום ושום חדר לידה לא מתפנה...משחררת את איגור הביתה ומנסה לישון.

23.05 יום חמישי:
ב 00:00 בלילה נגשת אליי אחות ואומרת לי "ולריה תתארגני בבקשה , את עוברת תוך שעה לחדר לידה "

אתן יכולות לתאר לעצמכן את האושר...המתקשרת לאיגור , הוא מגיע בטיל ו..." יש נשים כאובות שרוצות אפידורל לכן הם בעדיפות הראשונה (אז למה אמרת לי להתארגן ושתוך שעה אני עוברת?!) כמובן שנינו כועסים והולכים להתכרבל במיטה שלי.

ב 05:45 בבוקר "מצאו" לי חדר ועברנו.
ופה מתחיל סיוט מספר 2
עזבו את זה שקיבלה אותנו מיילדת אנטיפטית למות וכבר נבהלנו שהיא תיהיה איתנו לאורך כל הדרך (היינו בטוחים שיולדים תוך כמה שעות ועפים משם) ואז התחלפו המשמרות והגיעה אלינו מלאכית מהממת!!! בדקנו פתיחה 0.5 ס"מ סגור.

התחילו פיטוצין , התחילו צירים בקטנה ואז יותר ויותר כואבים , בודקים וכלום(הבדיקות פתיחה האלה זה מוות!!!)

ואז המיילדת קראה למישהי שתעשה סטריפינג קטן...והמישהי הזאת החליטה שהיא יותר חכמה מכולם והתחילה לטעון שזה לא ירידת מים בכלל כי משהו שם לא נראה לה...הן יצאו וכנראה הלכו לרופא כי 5 דקות אחרי זה גדוד שלם של רופאים גברים ברובם נכנס לחדר שלי בלי התראה מראש , התחילו לדבר עליי בלי להתייחס אליי בכלל ופתאום אמרו שאין לי ירידת מים וזה סתם הפרשות.

החליטו לעשות בדיקת סטיק , כבר ראיתי את עצמי חוזרת הביתה בלי אווה בחוץ :( הסטיק יצא חיובי לירידת מים "ממשיכים בזירוז!!"
אני חושבת שאת אופן ביצוע הבדיקות כבר הבנתן , בקושי הסבירו לי מה הולך להיות , פשוט ניגשו אליי הורידו את השמיכה , ודחפו לי את הסטיק בין הרגליים , בלי לתת לי להרפות , לנשום , פשוט מזעזע.

כשכולם יצאו מהחדר בכיתי את נשמתי ולא הצלחתי להרגע , הכל כאב לי בטרוף , הרגשתי על סף התמוטטות עצבים , כמו חיה בכלוב שהרדיוס תנועה שלה זה האורך של הצינורות , בלי יכולת ללכת להתפנות כמו בן אדם בריא ומתפקד אלא להשתין לתוך סיר (בזמן צירים הצורך להתפנות תכוף מאוד וזה היה פשוט גיהנום) , העירוי היה כבד וכאב לי ממש.
עשינו הפסקה עם הפיטוצין כדי שאלך להתקלח , להרגע ואז מתחילים הכל מהתחלה (מינון הכי נמוך)
התחלנו הכל מהתחלה ושוב 5 צירים ב 10 דקות ושום התקדמות..כלום!

24.05 יום ו' :

הצלחתי לישון קצת בלילה , קמתי בבוקר בגלל צורך לשירותים...קראתי למיילדת שלא טרחה כל כך לעשות משהו וזה היה רגע השבירה הכי גדול שלי בגלל מה שציינתי מקודם למעלה , החוסר אונים הזה.

עשינו שוב הפסקה מהפיטוצין ושוב התחלנו מהתחלה.

אני כבר הייתי מיואשת לגמרי מכל הדבר הזה וחסרת תקווה לגמרי...גם איגור כבר היה מותש ועצבני.

בערב קראתי לצוות וביקשתי לדבר על קיסרי...הם הציעו לי לעשות אפידורל , לעשות סטריפינג "קצת" יותר אגרסיבי ולפקוע קרומים..ואם זה לא יעזור אז קיסרי.

הסכמתי וחשבתי לעצמי שגם עם זה לא יעבוד לפחות האפידורל יתן לי לנוח מהצירים של הפיטוצין ואני אלך רעננה לניתוח...אז חשבתי , כי בפועל האפידורל רק מסטל לי את הצורה אבל הרגשתי כל ציר וציר!! ועכשיו לא רק אני סובלת מצירי פיטוצין , אני גם מרותקת למיטה בלי אפשרות אפילו לקפץ על פיזיו...זה היה פשוט לשכב במיטה כמו פגר ולסבול מכל רגע.
25.08 יום שבת (יום הולדת!!!)

ו...כמובן שזה לא הצליח...לא התקדמתי אפילו במילימטר...בביקור רופאים אמרתי שאני לא מסוגלת יותר ואני רוצה קיסרי , אז נכון , יש כאלה שיגידו שאני נשברתי מהר מידי אבל לא הייתי מסוגלת יותר , לא לחוסר אונים , לא לכאבים , לא לבדיקות דם שכבר לא היה מאיפה לקחת וכל לקיחת דם לקחה שעה ואינספור דקירות , לא לעירוי ששינו את מקומו כל 4 שעות כי הוא לא החזיק במקום אחד יותר מזה , לא לאנטיביוטיקה כל 4 שעות ובטח לא לזה שלא ראינו את הסוף...הייתי רק בפתיחה של חצי!!! ס"מ אחרי 6 מזרקים של פיטוצין ויומיים בחדר לידה.

ניסו לשנות את דעתי אבל הייתי עקשנית כמו שור ועמדתי על שלי...יש גבול להכל.

נכנסנו לעשות ניתוח קיסרי ממש מהר בלי המתנה מייגעת.

בחדר ניתוח הוסיפו לי חומר לאפידול, חיכינו 20 דקות ו..תנחשו מה?! כמובן!!הרדמה מקומית לא עובדת... צריך לעבור להרדמה מלאה.

זה אומר שלא אראה את צ׳וצ׳ה ישר , לא אנשק , לא אחבק ולא הניק את התינוקת שלה חיכיתי כל כך במשך 9 חודשים...הכאב הזה עדיין לא מרפה ממני ואיגור שם עומד לבוש ומחכה להכנס אליי ופתאום מפילים עליו דבר כזה...(הוא אמר לי אחרי זה שהוא נבהל כל כך שהתחיל לבכות).

עברנו את הניתוח בשלום.

ונפגשנו 4 שעות אחרי שנירדמתי על השולחן.
אני בעלי ופרי אהבתינו אוולין צ׳וצ׳ה מלמוד.