פורום רשלנות רפואית

אז אחרי שנתיים וחצי פלוס לידה נוספת שאחרי גם אני רוצה ל"חשוף" את סיפור הלידה שלי את הנס הקטן שלי, ודדוקא כאן בזמן הזה בעיתוי הזה בחנוכה, אני נגד פוסטים קורעי לב אבל אם בפוסט זה יווצר מצב שעזרתי לאישה אפילו אחת השגתי עולם ומלואו.

היריון ראשון תקין עובר בקלות מגיעה לשבוע 40 ולא יאמן איך ה9 חודשים האלה רצים כמה חששות היה לי מהלידה תמיד חשבתי שתהיה לי לידב לא קלה.ועל כך נאמר מחשבה מייצרת מציאות

נחזור לסיפור...והופ... כיאה לשבוע 40+ מעקב כל יומיים.

מגיעה לשבוע 40+5 מתחילה להתגרד אבל לא גירןדים עדינים כאלה ששורטים ויוצא לך דם ושטפי דם? בדיוק כאלה. הולכת לרופא.
הרופא מפנה לביצוע מוניטור , בקושי יש תנועות. ?אבל לא מסתכנים שולח לבית חולים , בית החולים עושה לי בדיקה של מלחי מרה ( תפקודי כבד) ורואה שקיימת גם רעלת הריון.

נשארים להתאשפז. מחכים לזירוז יומיים, ב00:31 בלילה האחות מגיעה אליי אסתר את יורדת לחדר לידה omg לא לא רוצה אבל מה היא תשאר שם לנצח הקטנה היא צריכה לצאת מתישהו? יאללה תתגברי על עצמך. יורדים לחדר לידה מכניסים לי פרופס בנתיים מתקשרת לאמא שלי ולאחיות שלי שיתכוננו להגיע למה אני לא יולדת בלעדיהן.

הפרופס משפיע יותר מידי צירים מדומים כל דקה זועקת לשמיים ולא מצליחה להרגע
מבצעים בדיקת פתיחה 2.5 רוצה אפידורל דחוף לא רוצה לחכות דקה בלי. אחרי שעה מגיע מרדים מזריק לי אפידורל. זהו מצאתי את הנחלה שלי. בנתיים 6 וחצי בבוקר ןפתיחה 3 וחצי בקושי זז.. חולפות השעות שעה 10 בבוקר פוקעים את המים פתיחה 5... שעה 14:00 מתחילים פיטוצין לזרז פתיחה 7 והופ נתקענו... מגיעה שעה 15:30 החלפת משמרות מיילדות .

נכנסתי לי מיילדת שלא כל כך מתחברת אליה אבל שטויות מי אני שאשפוט הרי היא מיילדת כבר 20 שנה?

מביאה לי איזה ריחון להריח בודקים פתיחה 10. אבל הראש עדיין למעלה צריך להתברג אחיות שלי תופסות אותי מכל צד ומוזיזות אותי מצד לצד.

המיילדת בודקת הופה... פתיחה 10 ראש למטה מתחילים ללחוץ אסתי כל פעם שאני אגיד לך 3 את לוחצת אבל תתרכזי,תמר מליזה ( אחיות שלי) תתפסו את הרגליים אחת מכל צד ותרימו לה גבוהה דיהיה יותר קל.

ואנחנו מתחילים - אסתי עכשיו תלחצי 1.. 2..ו-3 עכשיו יופי... עוד קצת... אך ככל שעובר הזמן אין תזוזה אני כבר שעה בלחיצות של 10 וכלום עוברת עוד חצי שעה ועוד חצי שעה רןאים את השיער אבל משהו שם תקוע... עברו שעתיים מהלחיצות של 10. מהזמן לידה , המיילדת מרימה את הטלפון בשיא האטרף.

מחייגת לבן שלה שמה אותו על ספיקר ואומרת לו חיים שךי תחמם לך שניצל וציפס. ןבנציים אחיות שלי רואות במוניטור ציר והיא לטץא מתייחסת הן מעירות לה והיא מתעלמת . אחותי אומרת לה תגזרי אותה, היא שעתיים וחצי בלחיצות של 10

תעזבי את הטלפון בצד אך ללא הועיל, אל תהיו לחוצות בסוף היא תלד היא אומרת .
הלכה הצידה ונזכרה להניח את הטלפון- ועוד איך.

אחרי 3 שעות של לחיצות של 10 בלי לגזור בלי להציע וואקום או מלקחיים או לשלוח לקיסרי
ילדתי את הבכורה שלי האושר שלי והיא החליקה בבת אחת לתוך הידיים של המיילדת.

וואי יש!! סופבוף היא יצאה , כולם מתלהבים מצטלמים בחדר. ואני? אני עם הרגשה פנימית רעה.

מבקשת שיתפרו אותי ולעוף משם. היא אומרת לי המיילדת אין תפרים הכל בסדר, אמרתי לה את בטוחה? היא אומרת לי כן. הכל בסדר ילדת לידה רגילה ראשונה בלי תפרים. נשארתי בחדר לידה להתאוששות קלה השעה 20:00 הגיעה .
המשפחה שלי ירדה לבית שעה אחרי הלידה. היה לנו אירוע משפחתי.

נכנס המנהל של החדר לידה לעשות בדק בית לשאול מה קורה הוא מרים את השמיכה והופ חשכו עיניו. ועיניי. ועיני כולם בעצם המיטה שלי מגואלת הדם. ספוגה.

קורא במכשיר קשר כירורגים לחדר 4 דחוף הקפצות עכשיו. מסתבר שלא רק שנקרעתי אלא נקרעתי עד פי הטבעת.

מפה לשם תוך 3 דקות רופאים עומדים לי מעל הראש ןמספרים לי שכרגע אני מאובחנת בקרע דרגה 4 צריך לנתח אותי , מה יהיה אם הניתוח לא ייצלח,
גברת טייב אם לא יצלח הניתוח במקרה הכי גרוע את תסתובבי עם שקית שתן וצואה במותניים ואם הכל יהיה תקין אז מידי פעם יהיו לך בריחות. חשכו עיניי . אני רק בת 22? אני רוצה את התינוקת שלי לראות אותה? מה בריחות ובלי לשים לב אני מובלת לכיון החדר ניתוח בדלתות מסתוריות להגיע כמה שיותר מהר כיון שאני מאבדת דם.מרגחשה בסרט רע שאני הגיבורה הראשית.

בניתוח שעברתי ערך כ3 שעות ההייתי מטושטשת ועם האפידורל עדיין, קשרו לי את הלשון הרימו אותי עם האגן כלפי מעלה ,
הראש כלפי מטה. 3 מנתחי רפואת נשים 2 כירורגים ן3 מרדימים
כל רגע מישהו מכניס לי לפה צמר גפן עם מים כי אני מתייבשת הידיים קשןרות לצדדים כל המסכים של החדר והאורות עליי וכל 3 דקות דוקרים אותי בידיים למדדים.
הרגשתי שחרב עליי עולמי. שכחתי שקבלתי מתנה והיא מחכה לי ביולדות א'. אחרי 3 וחצי שעות. יצאתי מהניתוח באפיסת כוחות רואה את אמא שלי ובעלי בחוץ בוכים ולחוצים.בעלי בא אליי בוכה ואומר איך את עוברת דבר כזה ולא אני הרי את כולך עדינה. ואני פשוט עוצמת את העיניים ומתעוררת ב5 בבוקר למשמע קול בכי תינוקת אבל זו לא הייתה התינוקת שלי
גם לא היו רשאים להביא לי את התינוקת שלי. טחרי הלילה שעברתי היה צריך שבעלי יגיע על מנת שהיא תגיע אליי.
לא יכולתי לקום לבד היה אסור לי .הגיע אליי אחות ב7 בבוקר שאלה אם היא תיקח אותי להתקלח אמרתי לה לא אני יכולה לבד היא יצאה ואני באה לקום וא י פתאום רואה שטני עוד מחןברת לקטטר. אני עומדת ופתאום אני מרגישה שיש לי כובד עצום בכל אזור הפות .זה היה מהניתוח . חשבתי על כל מה שקרה אמש. והחלטתי שאני לא מוותרת בעלי היה בדרך נכנסתי להתקלח (לבד) והראתי לעצמי כמה אני פאייטרית וחזקה. האחות לא האמינה שחזרה וראתה שהתקלחתי לבשתי שמלה שלי והתיישבתי על הכסא כאילו כלום בעלי הגיע עם התינוקת.
ניסיתי להראות הכי חזקה שיש אבל בתוך תוכי נוצר לו שם פצע עמוק עד כדי כך שלא האמנתי שהנפש שלי יכולנ להפגע. כעסתי על העולם הרי כל היולדות פה במחלקה קמות כאילו כלום למה אני ככה?למה אני על כסא גלגלים עם קטטטר כבר 3 ימים?
2 כדורים לשלשולים פלוס שמן פראפין בבוקר נורמלקס בניפייבר עולם. כדי שהצואה תעבור בקלות ולא תפתח את הניתוח
זה רק ההתחלה של החיים שלי שהשתנו מאז, סדרות של בדיקית לא נעימות שעברתי. ביניהם מנומטריה ריאקטלית. אולטרהסאונדים לא תקינים פיזיותרפיות סדר האכילה אחרת, לא יכולה לשבת על כסא שהוא לא מרופד דקירות בטוסיק בלי סיבה, אבל בוקר אחד קמתי עם אמונה ומחשבה אחרת, כמה את יכולה לרחם על עצמך? הכל לטובה. תודה שיצאתי בידיים מלאות. אחזור לתפקוד מלא אשנה את אורח החיים שלי לחלוטין. העיקר שאתפקד כמו שצריך ואהיה אמא ראויה לאדלי שלי לקטנה הזו.

אגב בשחרור מהבית חולים הגיעה אלייי המילדת עם זר פרחים והתנצלה על אופן ההתנהגות שלה.התנצלה על כך שלא חתכה, על כך שהייתה עם הטלפון, על כך שלא שמה לב שהייתי בלחיצות 3שעות בדרך כלל זה גג שעה שעה וחצי.

אמרתי לה ואני אגיד גם לכן -
לידה זה מאת ה' ,הקבה לא יכול להעמיד בנאדם במשהו שהוא לא יכול לעמוד בו
אז בחרתי לראות הכל בצד חיובי
סופסוף סדר האכילה שלי ישתנה, הרבה ספורט לשמור על התפקוד של המעיים יצאתי בידיים מלאות עם המלכה שלי. אומנם הלידות הבאות שלי הן יהיו רק בניתוח אבל לפחות אדע את התאריך שלי ויצטרכו ליילד מוקדם כדי שהראש לא יתברג בטעות בתעלה.

אז לא אסחב עד שבוע 40 הזכרתי לבעלי את המשפט שהוא אמר לי אחרי הלידה אבל איך את עוברת את זה דווקא את, את כל כך עדינה. אז אחרי חצי שנה החזרתי לו תשובה אני אמא, ואמא היא כל יכולה היא העוגן של כולם.
היום, אני אחרי לידה שניה - שהפעם קיסרית 3 חודשים אחרי הההיריון השני האמנתי בחוויה מתקנת בכל ליבי (מחשבה מייצרת מציאות כבר אמרתי?) .

נחשו מה? נהנתי מכל החוויה-
חוויה מתקנת לחלוטין חוויה מעצימה ומיוחדת, ההייתי שותפה לכל מהלך הלידה אני ובעלי. זה פשוט היה מהמם. וזכינו באביגיל שלי. וההחלמה מניתוח? לא קלה אבל גם לא כמו הקודמת.

גיליתי על עצמי שאני פאייטרית לא קטנה, שהכל במחשבה, וכשלוקחים הכל טוב הכל יגיע.
עד היום לא מדברים איתי על הלידה הקודמת של אדלי שלי, מציפות אותי דמעות אבל אני עדיין לא החלטתי אם זה בא מאושר וגאווה על איך שנלחמתי על עצמי. או מעצם ההתרחשות בלידה. אני רק יודעת שבחרתי בחיים
ובאותה נשימה-
נקרעתי מאהבה.

ועל זה אני מודה לה'. וגאה על כך. תודה לה'.

חנוכה שמח