פורום רשלנות רפואית

אז הבטחתי סיפור לידה.
והנה אני כאן במלונית בהדסה עין כרם
מניקה את קטני.
ונותנת ללב שלי לכתוב בחופשיות....
הכל התחיל בנישואים שניים שלי לאהוב ליבי.החיבור האמיתי שלי לעצמי.
בגיל 21 הייתי כבר אמא ל-2 צמודים שנולדו בלידות עם אפידורל..אחת מהן עם פיטוצין.
לידות בלי שום ידע מקדים.ללא מודעות.הייתי ילדה.
מאז הספקתי להתגרש..להתבגר ולהכיר את אהבת חיי שהיה אז רווק בלי ילדים.
הקמנו יחד בית מיוחד.סיפור מרגש בפני עצמו
ואז נולדה נויה שלי..
איתה ידעתי במעומעם שאני רוצה לחוות משהו שונה אך לא התחברתי לעצמי עדין עד הסוף..
הצלחתי עד פתיחה 9..ללא שום הכנה או לימוד לסחוב את הצירים..ונשברתי.האפידורל עשה האטות דופק..ועיכב..בסוף נויה נולדה מהממת ובריאה אבל אני הרגשתי החמצה מסוימת שנצרתי בליבי.
הריון רביעי......
אני כבר אשה ואמא שלמה ומאושרת.
הפעם..מתחילת ההריון ידעתי.
אני אלד בלי אפידורל.
קניתי את הספר לידה פעילה...התחלתי לחפש דולות ומצאתי את נופר גאלינופר גאלי המלאכית.שליוותה אותי לאורך כל הדרך.תמכה..המפגשים איתה היו מעצימים..!
והמגע שלה קסום.
כל ערב אני מוצאת את עצמי חופרת בגוגל ומתעמקת..לידה טבעית היה הנושא המרכזי בו התעסקתי כל ההריון.למדתי המון המון המון.הרגשתי את עוצמת גוף האשה בתוכי והתחברתי כלכך.
הימים חלפו..הריון סך הכל מהמם.
אני אחת שסוחבת...
והנה..שוב עברתי את התלמ.
3 דברים ידעתי.
אני יולדת בירידות מים.
אין לי צירים סדירים לפני!
אני סוחבת מלא ולכן גם התינוקות שלי יוצאים שמנמנים
מצאתי את עצמי במעקב הריון עודף..
כשהזמן התחיל להתארך..וכלום לא קורה
עשיתי רפלקסולוגיה מדהימה ומפנקת אצל הדולה שלי..וסטריפינג..וכלום לא זז.
פקק רירי יוצא..צירים כואביםםםם
אבל לא סדירים.
פשוט מעייף ומתיש.
אני כבדה כאובה ועייפה.
מתחילים לאיים לקראת 41 במעקב הריון עודף..
הוא גדול..3700..את מסכנת את העובר!ואני..חותמת סרוב ומשתחררת לא לפני שמסכימה לעוד סטריפינג אחד.
חוזרים הביתה ואני בוכה את נשמתי לבעלי.
ראיתי את הפיטוצין מול העיניים
אמרתי לו..לא יתכן שכל ההכנה שעשיתי ובסוף אלד עם פיטוצין!!!אני רוצה להגשים חלום!!!
הבכי רוקן ושיחרר אותי
והחלטתי שאני ממשיכה לעקוב אחרי בריאות העובר כל יומיים ומבחינתי ללדת ב43.זרוז לא יהיה כאן.
הרפיתי.
יום למחרת..הצירים הרגילים..ואני מרפה ומשחררת.בערב מתפללת..מדליקה נר לרבי מאיר בעל הנס..
עובר עוד יום..אני לפני עוד מעקב עודף.
מגיע הערב..מדליקה שוב נר ומרפה מהמחשבות.
יש לי כל שעה בערך ציר..די חזק.אבל אני כבר לא מתיחסת.
הולכים לישון.
כל שעה מתוך שינה ציר די חזק.אבל לא סדיר לא צפוף..זה לא זה.
בחמש נויה מתעוררת ובאה לישון לידי..
חמש וחצי..
אני שומעת פאק..יורדים לי המים יחד עם ציר ענקייי!!!!
אני קופצתתת
מאמי..יורדים לי המים!!!!!!
בעלי קם זורח כולו.
אנחנו מאושרים.
מתקשרים לאמא ולדולה...
רק שאני מרגישה משהו שונה.
הצירים התחילו בבום.
והם כל 3 דקות!!!!!!
איפה הזמן לנשום?????
מזדרזים לצאת..אמא באה..נשיקות לילדים שקמו לבית ספר ועפים...
אני לא מסוגלת לשבת באוטו.
עומדת 6 ובעלי חוגר אותי.
נזכרת בכל מה שנופר לימדה אותי.
הצירים-וואווווו כואבים מההתחלה נוראאא אין שום הדרגה והסתגלות.
ומיד בתחילת הנסיעה לחץ לחץץץ למטה.
פה נזכרתי במה שקראתי בלידה פעילה ומיד עברתי לעמידת 4 להפחתת לחץ של הראש..אני עושה נשימות ובקצת שנשאר לי מודיעה לנתי שאני עומדת ללדת.שיתקשר לנופר..למישהוווו לאמבולנס לחדר לידההה הצילוווו.
בעלי נשאר רגוע ושפוי.מתרכז בנסיעה ועוקף את כולם במיומנות..אנחנו סופגים צעקות קללות צפירות ונוסעים בטרוף..אני עושה נשימות מרוכזת בעצמי בטרוף נתי בעלי מעודד ונוהג כמו במהיר ועצבני.גבר מושלם שלי.מעודד אותי..מנסה להרגיע.
מגיעים לבית חולים..לא מוצאים את הכניסה לחדר לידה..אני כבר לא בעולם הזה.
כאובה בצורה שלא אוכל להסביר מרחפת בין שמים לארץ..מבקשת עזרה..ממלמלת שיקראו למיילדת..
הכל טס לי מול העיניים..מובילים אותי בכסא גלגלים הפוכה כולי..על 6 וראש זרוק למטה..
ישר לחדר לידה
היו מלא אנשי בטחון בדרך..אנשים שעזרו אנשים שנבהלו..הכל טס לי מול העיניים כבר לא ראיתי כלום.
פתאום מצאתי את עצמי על מיטה..עם הבגדים מופשלים ללמעלה..מלא קולות סביבי...ואני לוחצת.לוחצתתתת רק שיצא ממני.שהכאב יעבור.בבקשההה בבקשה.מרגישה הכל..את הכיתור.השריפה.ההרגשה שאת נקרעת לגזרים...ואז..את ההקלה המהממתתתתת.
פתאום הוא יצא ממני..טהור שלם ומושלם.
תינוק מלאכי...ששוקל 4200!!!!!!
ללא קרעים וללא חתכים!!!!!!
אני אומרת לכולם סביבי..תודה!!והמילדות..על מה תודה?לא עשינו כלום!!!
בעלי מעליי..לא מפסיק להגיד כמה אני מלכה וגיבורת העולם שלו.
ויש לנו ילד בריא ויפייפה שהגשים לי חלום.
סך הכל שעה וחצי מירידת מים..
הכל פשוט עבר כלא היה..אם זה לא נס..והשגחה פרטית אין לי מושג מה כן!!!!
מדמיינת לעצמי מה היה קורה לו הרופא היה רואה את האמת בהערכת המשקל...והוא אמר לי 3700 זה גדול
ההתאוששות היתה מדהימה.הרבה בזכות נופר שדאגה לי ולבעלי לפינוקים ועזרה לי להתאושש על עצמי.
עברנו למחלקת ביות מלא..והכל היה פשוט חלומי.
בנות..תאמינו בעצמכן.תאמינו באינטואיציות שלכן.לכל לידה חוקים משלה..כל לידה היא סוד עלום.היא נס!
אני מאושרת ומרגישה מדהים.
תודה לאלוקים.לבעלי.ולדולה שלנו היקרה.
תודה לכולכן כאן על ההקשבה המענה..תודה שאתן קיימות.נשים מופלאות ואמיצות.
לידה קלה לכולן.