סיפור הלידה שלי:
נלך אחורה בזמן.
2.11 בוקר שלם יושבת במשרד הפנים עם צירים שרק מתחזקים.
יוצאת משם ישירות למרכז בריאות האישה - מפנים למיון.
מגיעים למיון - מחיקה 70% פתיחה 1.5 ס"מ
משחררים.
7.11 (יום אחרון בעבודה) צירונים כל הבוקר עד שבשעה 11 מתחילה להרגיש תחושת חולי כללית ומשלשלת נונסטופ - ככה התחילה הלידה הראשונה שלי. הולכת לבית למנוחה.
בלילה צירים מתוזמנים 3/5 דקות. אבל בעוצמה חלשה יחסית.
8.11 ביקורת אצל הגניקולוגית שלי - הכל תקין אין חדש.
10-11.11 שישי בבוקר קמה נפוחה ו"בשלה" מרגישה בלב שזה יקרה היום / מחר . כל השבת צירונים.
12.11 מוצ"ש בלילה. בערך בשעה 1:20 לאחר יחסי מין מתחילים צירים חזקים יותר מתמיד. "ברוך בורא הזרע"
מתחילה לתזמן - לא סדירים בכלל ולא צפופים - כל 7/10/15 דקות. אבל כל ציר - וואחאדדדד ציר!!
2:00 מחליטה לעשות מקלחת - אומרים שזה שיטה לבדוק אם מדובר בצירי לחץ או צירי
לידה.
2 דק מתחת למים ומגיע ציר!!!! סוגרת ת'מים דופקת צרחה! בעלי בא בריצה מנגב אותי מלביש אותי ומתלבש. "הולכים למיון. שלא תלדי לי בבית"
מתלבטת. כי הצירים לא סדירים בכלל ובין ציר לציר אני מתפקדת רגיל - מפעילה מייבש עם בגדים לבן הבכור מסדרת לו תיק למקרה שנלך למיון ונשים אותו אצל חמותי... ויש לי טראומה מהלידה הראשונה שהיינו במיון מלא פעמים סתם.
3:00 אומרת לבעלי "אם רק היתה לי ירידת מים היינו יודעים שזהו חייב ללכת."
3:10 אומרת לו "טוב תישאר לבוש. תוריד נעליים התיק לילד מוכן התיק שלי מוכן. בוא ננסה לישון מקסימום מתחזק - נקום ונצא."
עולים למיטה אחרי ממש כמה דק מתחיל ציר. אני מנסה לקום משכיבה לישיבה - פוק. ירידת מים (3:19)
אוקיי קמים נוסעים לחמותי שמים את הילד וממשיכים לעין כרם (מגבעת זאב דרך רמת שלמה - סיבוב ענקי דרך ארוכה לפנינו)
4:15 נכנסים למיון כולי נוטפת מים והצירים מתחילים להיות צפופים וסדירים.
4:45 בודקים פתיחה - 4 ס"מ
צורחת לאפידורל. אדישים.
5:10 בודקים פתיחה - 6 ס"מ
עוברים לחדר לידה. עושה מקלחת בישיבה - מרגיע קצת את הצירים. יוצאת עולה למיטה ומתחננת לאפידורל. אומרים שמחכים לתוצאות ספירת דם. צועקת עליהם - יש לי תוצאות מודפסות מלפני שבועיים ויומיים! לא. חייבים עד שבועיים. לא יום יותר. מתחילה להתווכח - תוך כדי צירים כן? עד שנכנעים.
5:50 מגיעה מרדימה מתחילה להכין לאפידורל.
5:55 מחוברת לאפידורל מחכים 10-15 דק שישפיע החומר.
בודקים פתיחה - 7 ס"מ
6:05 לחץ!!!! והאפידורל מתחיל להשפיע.
בודקים פתיחה - הללויה! פתיחה מלאה!!!! (תוך 10 דק קפץ מ7 לפתיחה מלאה. שוק!) יאללה ללחוץ!
אחרי כמה דק של לחיצות יש ירידות בדופק של פצפצית שלי. נכנסות לחדר עוד 2 מיילדות ו3 רופאים - אחד מהם טווילללללל ומלחיץ אומר לי "מלכה. אני צריך שתוציאי את התינוקת שלך. אחרת נצטרך לעזור לה לצאת."
כולי לא מבינה מה מו מי. מנסים שוב - לחיצה שתיים ויאללה.
ואקום. לא מסכנים את הקטנה...
6:17 מתחילים ואקום.
6:19 פצפצית שלי בחוץ. שבוע 39 בדיוק. גונחת קצת אז מיד לאחר שקילה ושניה בידיים שלי לוקחים אותה לבדיקות.
(הביאו לי אותה רק לקראת צהריים - סביב 12:30)
אחרי רבע שעה מהלידה השיליה עוד לא יצאה. קצת ואקום והיא בחוץ. בזמן שתופרים אותי יש עוד 2 רופאים שנוברים וחופרים בשיליה. יש ספק קל לשלמותה. שמעתי מספיק מקרים שבהם נשארה
שארית שליה ברחם. לא במקרה שלי.
בסוף מכריזים "מזל טוב!" (לא אומרים מזל טוב עד שהשיליה לא בחוץ...)
אז זה סיפור הלידה הסופר מהיר שלי.
לא סתם אומרים שלידה שנייה הכל רץ ולא לחכות בבית הרבה.